איך (אולי) הצלנו את העולם - מעבר לזמן 1

החיים של גילי ומקס, החבר הכי טוב שלה, התנהלו באופן די רגוע (עד כמה שאפשר להיות רגועים כשמדי פעם יורים עליכם טילים) לפני שהם הצליחו לפתוח את דלת החירום העקשנית שבמקלט.

אפשר לתלות את האירועים בדלת הזו, אני מניח, משום שבלעדיה הם לעולם לא היו נחשפים לעיר הרפאים המוזרה שלא הפסיקה ללכלך את המקלט בחול (למרות שגילי ניקתה שוב, ושוב, ושוב!).

ולצערם הרב, לא רק חול נכנס בדלת. מגפת זומבים מתחילה להתפשט, אמא של גילי יוצאת עם חבר חדש ובקיצור – רק צרות.

ועכשיו נשאר להם רק להציל את העולם.

"מעבר לזמן" הוא ספר נוער קלאסי. הכל מסביב משתבש, ואז משתבש רק עוד קצת, ואין מי שיטפל בכל הבלגן. המבוגרים לא מאמינים, מהר מאוד רובם הופכים לבלתי... שמישים והכל מוטל על הכתפיים של מקס וגילי.

כשהתחלתי את הספר, חשבתי שמדובר במעין ערבוב של "מלחמת העולם Z" (הסרט, את הספר טרם קראתי) והסדרה המצליחה "מנהרת הזמן". חמוד, חביב, אבל לא משהו שלא ראיתי בעבר.

ובכן, שמחתי לגלות עד כמה טעיתי.

בדרך נפלאה ומאוד אקטואלית נטע חוטר פורשת גרסא אלטרנטיבית למציאות שלנו, ולא מפסיקה להיות מקורית. בכל פעם שהרגשתי שאני מתחיל להבין לאן הולכת העלילה – טוויסט חדש מפתיע ערבב את הקלפים ומנע ממני להוריד את העיניים מהספר לרגע. (ברצינות, סיימתי אותו בכמה שעות רצופות בשבת אחר הצהריים).

והכי מדהים? הסיפור מתרחש בישראל, ועדיין מרגיש אמיתי. לרוב קשה לי להתחבר לספרי מד"ב או פנטזיה ישראליים כי משהו בהם מרגיש לא מספיק אותנטי. צריך את הניתוק הגיאוגרפי בשביל שאוכל להעמיד פנים שדבר כזה ייתכן.

כאן? הכל מסודר והגיוני כל כך שאני תוהה אם חוטר יודעת משהו שאנחנו לא.

בשורה התחתונה, ספר כיפי וסוחף שמתחיל במציאות קטסטרופלית ומשם רק מידרדר. למרות שהוא מתחיל בקצת אירועים מהמלחמה [ירי טילים] הוא ממשיך בצורה אסקפיסטית למדי כי אין כמו לקרוא על אנשים שהחיים שלהם אפילו יותר גרועים משלנו.

בעיניי הספר מתאים מגיל 10 ומעלה, אבל שימו לב שילדים שחוו את המלחמה עם איראן בצורה קשה עלולים להירתע מתחילת הספר.