מעשה חלם
חלם. אנו רואים רק את גבה הרחב, ולא יכולים להבין לאן צופות פניה. חלם אינה עיר ככל הערים, כי מעבר לה אין כלום: היא מפרידה בגופה ממש בינינו ובין האין. לעיתים חולפים דרכה משבים של מוות, של אימה, של יופי, של כל מה שהיא מנסה לגונן עלינו מפניו. תושביה חסים על שפיותנו, ומצפינים את כל הנפלא והנורא במסכה של סִכְלות.
במרכז הרומן של יניב חג'בי, המתיך את סיפורי חלם לעלילה סחרחרה אחת, סיפורו של בן הנפח החלמאי, המבקש להציל את נפשו מהגיונה הגרוטסקי של העיר. הוא גולה לעיר הסמוכה לחלם, Z, שם שולטים השכל הישר והחשיבה המעשית. אבל העיר Z אינה יכולה לשאת לאורך זמן את החיים לצד מחזה הליצנים המתגלגל של הרוח, ובן הנפח נאלץ לשוב לחלם בפעם האחרונה – עתה בראש תושבי העיר Z, כדי להילחם בעיר הולדתו ולהחריבה.
על המחבר
יניב חג'בי מלמד באוניברסיטת אמסטרדם. מחבר הרומנים המדריך התימני לכתיבת אגדות (בבל, 2009) וספריית הלוויתן (כתר, 2017).
ספר שמציע מבט מרתק על המרחב העירוני כמרחב של דמיון, זהות וסתירות פנימיות.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
מעשה חלם מאת יניב חג'בי
קודם כל עטיפת הספר המהממת תפסה את עיני ולא הפתיע אותי לגלות כי מדובר בעבודתה של טליה בר המוכשרת האחראית גם על העטיפה של "הכול אודות סופי". אחר כך שמו של המחבר: יניב חג'בי. בן העדה. שתי סיבות חיצוניות לחלוטין לרצות לקרוא ספר, אבל אז קראתי את התקציר האחורי:
"כל מעשיות חלם... הופכות במעשה חלם לסיפור אחד. הספר מתאר את עלילותיו של אחד מבני חלם, בן הנפח החלמאי המנסה לברוח לא רק מעיר הולדתו אלא מהגיונה הגרוטסקי.." בן הנפח מוצא בית בעיר Z (השם מסמל שמות מתחלפים לאורך ההיסטוריה) שם שולט ההגיון, לבסוף חוזר בראש צבא כדי להחריב את עיר הולדתו.
נשמע מעולה, נכון?
ובכן, מה עשה יניב חג'בי עם מעשיות חלם?
לתחושתי הוא רוקן את ההומור מסיפורי חלם בציורה של עיר גרוסטקית בלתי ניתנת להבנה שחוקיה שרירותיים והיא נעדרת רגישות. היחיד שקושר אותנו אליו בבדידתו ומאוויו לשייכות ואהבה הוא בן הנפח החלמאי השונה מבני עירו ובורח משם לאחר שמתבקש לגדר בתיל את כל תושבי העיר השוכבים על הקרקע כדי למדוד את המרחב הדרוש לבית הקברות.
זהו ספר עצוב ופילוספי על חיים ועל חברה ועל סבלנות לאחר. זהו ספר על האכזריות של האדישות ועל האכזריות של המתנגדים לאדישות. הקורא אולי יחייך מדי פעם בתזכורת לעוד אגדה ועוד אחת על אנשי חלם החופרים בורות כדי לספק מקום לחור המרוקן מבור או מנסים להזיז את ההר בכדי להרחיב את גבולות העיר, אבל התלישות המיוצגת על ידי בן הנפח משתלטת על האווירה כולה.
חג'בי, שזו הפעם הראשונה שאני נתקלת בו, כתב עוד ספר שאני מתכוונת לקרוא בשם: "המדריך התימני לכתיבת אגדות" הוצאת בבל, 2009 (ואני בכלל מתביישת שלא גיליתי אותו עד כה. ולו רק בגלל האובססיה שלי לקרוא כל יצירה מבני העדה) וככותב אגדות ופילוסוף הוא מצייר לנו את השוני בין שתי הערים ומלמד אותנו על המציאות שלנו כיום.
"אנשי Z טוענים שאוהבים הם את בני חלם, ולהציל אותם מעצמם הם רוצים. הם מדברים בשם אהבת האויב, שאת הגיונו הם מבקשים להעלים אל תוך הגיונם שלהם, בשם החרבות המתנשקות, בשם הקרבות שמלחימים זה בזה אויב ואוהב. את זרם המים אנחנו מבקשים לעצור כדי שנוכל להביט בו, ורק את עצמינו לראות."
זו אחת הפסקאות האהובות עלי. היא מראה את המסר העיקרי של מעשה חלם, אשר למרות שאינו מקדש או מצדיק את התנהלותם האדישה והפוגענית של אנשי חלם, עדיין מחנך את המחנכים, אנשי Z, ומבקש להעמיד בפניהם מראה. בנוסף, היא כתובה כל כך יפה, כמו כל הספר עצמו.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
