משחק המשאלות

משחק המשאלות - מג שייפר

הוצאת כתר ספרים מבית מודן הוצאה לאור, 2025

תרגום מאנגלית - ניצה פלד

משחק המשאלות הוא ספר ילדים למבוגרים. בקטע הכי טוב של המילה. ספר למבוגרים שאוהבים ספרי ילדים. הוא מספר על ג'ק מאסטרסון, סופר מפורסם שכתב את סדרת 'אי השעון' - סדרה של ספרי הרפתקאות לילדים, שקנה אי קטן והקים עליו את 'אי השעון' האמיתי.

"בחדר המגורים של ג'ק יש שעון שהמספרים שלו מצוינים בתמונות של מקומות באי - המגדלור בשעה שתים-עשרה, החוף בחמש, בית הארחה בשבע, באר המשאלות בשמונה." כך שאפשר לשאול, "לאן אתה הולך?" ולענות, "לשעה חמש." ו-"מתי תחזור?", "עד המגדלור."

אבל ג'ק לא כתב ספר חדש בסדרה כבר שנים רבות. הוא מתבודד באי ולא נראה בציבור זמן רב. לכן כשהוא מכריז שכתב ספר חדש - אשר יימסר כעותק יחיד לאחד מארבעת ברי המזל שינצחו בתחרות שתיערך על האי שלו - התקשורת משתוללת.

התחרות תכלול חידות, אתגרים ומשימות, והמתחרים הם ארבעה ילדים שבגרו. בצעירותם, כל אחד מהם קרא בשקיקה את סדרת הספרים, וכתב מכתבים לסופר. כל אחד מהם גילה לו את הסודות הכמוסים שלו, ואפילו ברח מהבית כדי להגיע אליו לאי.

"פעם מזמן כתבתי ספר שנקרא 'הבית באי השעון'. ופעם מזמן אתם קראתם ספר שנקרא 'הבית באי השעון'. הכתיבה של הספר הזה שינתה את חיי. הקריאה שלו שינתה את חייכם. וכולנו, אני חושב, מקווים שאחד הספרים שלי ישנה שוב את חיינו. הסיפורים כותבים אותנו, לידיעתכם. אנחנו קוראים משהו שנוגע בנו, מרגש אותנו, מדבר אלינו, וזה… זה משנה אותנו."

לוסי היא אחת מהמתחרים. היא עובדת כסייעת בבית ספר, והדבר החשוב ביותר בחיים שלה הוא כריסטופר, ילד יתום שהיא רוצה לאמץ. לוסי הגיעה לאי השעון כשהיתה ילדה, לאחר שכתבה לג'ק שההורים שלה לא אוהבים אותה כמו את אחותה, ושהיא גרה עם סבא וסבתא שלה כי אף אחד לא רצה אותה בבית.

נכון שיש ספרים, בעיקר בז'אנר הרומנטי, שהגיבורה מספרת משהו על עצמה, ואנחנו חושבים, 'לא, זו בטח סתם אי הבנה. היא כל כך נהדרת שאין סיכוי שמישהו חושב אחרת - אז כאן יש הסבר מיוחד ומפתיע (אותי לפחות) בנושא הזה. וכן, יש פה גם קו עלילה רומנטית. אבל זה לא קו העלילה המרכזי בספר.

העלילה המרכזית מנקודת המבט שלי, אולי כאחת שכותבת ספר ילדים בעצמי, היא עד כמה אנחנו כמבוגרים יכולים לשמור על הפליאה שחשנו כשקראנו בילדותנו ספר קסום במיוחד?

הנה המכתב שג'ק מאסטרסון כתב ללוסי:

"לוסי יקרה,

אגלה לך סוד - יש לי בבית שד. הוא עומד מאחורי הכיסא שלי בבית החרושת שלי לספרים ולא נותן לי לעזוב לפני שאני גומר את כל העבודה. השד הזה נקרא עורך, והוא ירוק ומכוסה פרווה, ויש לו שיניים ארוכות ומלאות עצמות של סופרים אחרים שהוא טרף כי לא עמדו בדדליין שלהם. כרגע הוא קשור בפינת חדר הכתיבה שלי, בפה חסום ועיניים מכוסות. בקרוב מאוד הוא ישתחרר, אבל כל עוד הוא כבול יש לי סוף-סוף הזדמנות לענות על המכתב שלך. …לוסי הארט, את תהיי בסדר. את תהיי אפילו יותר מבסדר. את תהיי אהובה כמו שמגיע לך להיות. ויהיו לך חיים קסומים (אם תרצי בזה; תרגישי חופשייה להגיד לא, כי לקסם תמיד יש מחיר). אל תתייאשי לוסי. זכרי תמיד כי המשאלות היחידות שמתגשמות הן משאלות של ילדים אמיצים שלא מפסיקים לבקש גם כשנדמה שאף אחד לא מקשיב, כי מישהו תמיד מקשיב. מישהו כמוני."

מומלץ למבוגרים שאוהבים ספרי ילדים.

נתחיל בזה שאף פעם לא זכיתי בהגרלה, כך שמאד הופתעתי ואפילו התרגשתי מהצם העובדה שזכיתי בספר בתחרות של הקבוצה. אז תודה לתמר ולקבוצה הנהדרת הזאת, ואיזה כיף!

ועכשיו לסקירה עצמה:

הכריכה: עפתי עליה ממש. היא יפה ומזמינה והצבעים שלה מקסימים. הכוכבים עם הלקה הסלקטיבית גרמו לאצבעותיי ללטף שוב ושוב את הספר. מי שאחראי/ת בכתר על הכריכות ודאגו להשאיר את הכריכה המקורית: מסירה בפניכם את הכובע.

הספר:

לגיבורת הספר קוראים לוסי, ומלכתחילה זה שם עם הבטחה, שזורק אותך לנרניה ולילדה הרפתקנית ואמיצה (וגם אחות אוהבת, נושא מורכב בספר).

לוסי היא מורה ענייה ומתוקה, שיש לה חלום אחד גדול: לאמץ את כריסטופר, ילד אומנה יתום וחכם, רגיש ולמוד סבל שהיא רק המורה שלו, אבל הייתה רוצה להיות הרבה יותר. ויום אחד כמו באגדה, לוסי מקבלת כרטיס מוזהב, סליחה, מעטפה כחולה, שמזמינה אותה להגיע לאי השעון ולפגוש את סופר הילדים האהוב והמפורסם ג'ק מאסטרסון. לאי הוזמנו עוד שלושה מבוגרים, שכמו לוסי, יש להם קשר אל האי ואל הסופר. ושם הם יצטרכו להתמודד עם חידות ומשחקים ואתגרים מסוגים שונים, כדי לזכות בפרס הגדול. אה, ועל האי נמצא גם הוגו, צייר הכריכות החתיך והמיוסר והציני והבריטי (מה צריך יותר).

מה חשבתי עליו:

קודם כל זה ספר מקסים ואני ממליצה לכם בחום לקרוא אותו. הוא מסוג הספרים האלה שאנחנו בדיוק צריכים עכשיו, מנחמים ומחממי לב, עם תיאורים יפיפיים ודמויות שכיף לאהוב והוא מתרחש באי (!) עם מזג אוויר חורפי וסופות וכמובן – יש בתחילתו מפה. אי אפשר לא להיכבש בקסם של ספר שמתחיל במפה.

א-ב-ל, משהו בו לו עבד לי עד הסוף. רציתי ממש לאהוב אותו בטירוף, וסיימתי כשאני מחבבת אותו מאד. הקצב האיטי והחזרה על שמות הגיבורים במקום להשתמש ב"הוא" ו"היא" קצת התיש אותי, החידות היו די מטופשות וקלות (סליחה) וציפיתי שהדמויות של שאר המתחרים יהיו הרבה יותר עגולות.

סוף הספר בהחלט אמוציונלי, ומצאתי את עצמי מזילה דמעות, וזה דווקא משהו שלא קרה לי זמן רב כשקראתי ספר, אז מחיאות כפיים למג שייפר.

הדמות של ג'ק מאסטרסון הסופר היא דמות נהדרת, והייתי מאד שמחה לקרוא עוד ספרים איתו. גם לוסי הגיבורה היא דמות מורכבת ופצועה ומעניינת, ומערכת היחסים שהייתה לה עם משפחתה המזניחה והחולנית כתובה בצורה מסקרנת ומעוררת הזדהות. חיבבתי גם את הוגו הצייר, אבל הוא נשאר קצת יותר אניגמטי ומרוחק; למרות שכמובן שהייתי בעד הקשר שנרקם בינו לבין לוסי (הפתעה! תודו שלא ראיתם את זה בא, סתם.)

הספר הזה הוא מעין חיבור בין צ'ארלי והשוקולד לספרי 'משחקי הירושה'. והוא כאמור כייפי ומנחם ומחמם לב – ואלו הן תכונות שאני מאד אוהבת בספרים. בתחושה שלי הוא היה יכול להיות עוד יותר מוצלח וקסום (למרות שאין בו בעצם שום מימד של קסם), אבל הוא בהחלט מתוק מאד גם ככה.

נ.ב: בסוף הספר יש רשימת ספרים בדיוניים (?) שכתב סופר הילדים, וגרמה לי לחשוב שאולי יש חידה שמסתתרת בין שמותיהם.

אם כן, אני לא הצלחתי לפתור אותה עדיין, אבל ממש מוצא חן בעיניי הרעיון שאכן מסתתרת שם חידה.

משחק המשאלות

כתבה: מג שייפר

מאנגלית: ניצה פלד

הוצאת כתר

336 עמודים