משחקי האלים

על מה הספר?

בכל 100 שנים, אלי האולימפוס מקימים את משחקי האלים: כל אל בוחר בן תמותה שיהיה הנציג שלו וישחק עבורו במשחק תחרותי-הישרדותי. המנצח יקבל ברכות ושפע עבור משפחתו, והאל הפטרון שלו יהיה שליט האלים למאה השנים הבאות.

כשליירה בת ה23 נולדה, זאוס קילל אותה: אף אחד לא יוכל לאהוב אותה. אפילו ההורים שלה. הם מוסרים אותה למסדר הגנבים בגיל 3, ובו היא גדלה כל חייה. כשהיא פוגשת בהאדס – אין לה מושג שהוא מתכנן השנה להצטרף למשחקי האלים, ועוד לבחור בה…

מה חשבתי עליו?

קודם כל תדעו שהספר הזה ממכר ברמות מטורפות. הפרקים קצרים ומהירים ונגמרים תמיד במתח כך שכל פעם הרגשתי שאני חייבת לקרוא עוד… ועוד… ועוד. סיימתי אותו מהר יחסית ל600 העמודים שלו כי הוא באמת קצבי ומותח ושוקעים בקריאה שלו בקלות. ממש ממש נהניתי לקרוא אותו.

הספר הזה הוא הספר הראשון שמוציאה הוצאת פינק – הוצאה רומנטית חדשה מבית הוצאת תכלת, ואני חייבת לשבח אותם פה כי זו היתה בחירה פשוט מעולה.

הספר הוא קצת שילוב של משחקי הרעב עם ממלכת הרשעים 1. יש מעין תחרות ריאליטי עם מועמדים שונים שצריכים לשחק במשימות ויכולים לקבל מתנות מהפטרונים שלהם, ואפשר גם להרוג אחד את השני. פה הדמיון למשחקי הרעב. יש כמובן גם שוני – במשחקי הרעב המנצח הוא מי שנשאר בחיים, אבל במשחקי האלים הוא מי שמנצח בהכי הרבה משימות כך שאין חובה שכולם ימותו. בנוסף, זה ספר פנטזיה כך שהמתנות מהפטרונים יותר מעניינות מבקבוקי מים ואוכל אלא כוללות חפצים קסומים מהמיתולוגיה – קסדה שהופכת אותך לבלתי נראה, סנדלים מעופפים של הרמס ועוד. בנוסף, הקשר שנוצר בין ליירה להאדס מזכיר מעט את הקשר שנוצר בממלכת הרשעים 1 – רק שמאזן יחסי הכוחות הפוך. אבל גם פה יש בת תמותה ובן אלמוות עוצמתי שמאחדים כוחות למען מטרה משותפת, ומוצאים את עצמם נשאבים למשהו מעבר לזה.

ליירה היא דמות ראשית נהדרת – אני מאד התחברתי אליה, גם אם לפעמים היא היתה יותר מדי צדיקה על חשבון האינטרסים שלה. זה היה קצת צדקני ומעצבן אבל עקבי ומתאים לדמות שלה. אני כן אגיד שלקח לי זמן להבין ולזכור את שאר הדמויות – בניגוד למשחקי הרעב ששם פחות או יותר כולם בגילאים דומים ומחלק מהם נפטרים די מהר, כאן היו 12 דמויות שניסיתי לעקוב אחרי השם, האופי, המראה החיצוני, איזה סגולה הם ומי האל הפטרון שלהם. זה היה מאתגר מאד. אמנם לא מאד השפיע על הבנת העלילה אבל לפעמים היה מפתיע כשהיה התייחסות למראה חיצוני שונה ממה שדמיינתי כי פשוט היה לי קצת קשה לעקוב.

מבחינת רומנטיקה – היא קיימת בספר, אבל ממש לא משתלטת על העלילה. יש המוווווון עלילה ומתח.

מבחינת מיתולוגיה – גם אם אתם לא מכירים וזוכרים מי הוא כל אל – זה בסדר גמור, הכל מוסבר בפנים.

למרות כל האלימות בספר – הוא לא הרגיש כמו ספר קשה וכבד אלא ממש קליל ולפעמים גם הומוריסטי.

"ספרי לי עוד על הקללה שלך,״ הוא אומר.

״זאוס לא אמר לך?״

״אין חדר צ׳אט לאלים שבו אנחנו חולקים את הקללות היום-יומיות שלנו.״

הספר מסתיים בסיום משחקי האלים, אבל עם קליף האנגר + תעלומה קטנה לקראת הספר הבא.

ומה באמת עם הספר הבא? מתברר שהוא רק יוצא בחו״ל בסוף אוקטובר הקרוב. אני מקווה מאד שהוצאת פינק מתכננת לתרגם גם אותו, ומהר…

מה פחות אהבתי?

ממש נהניתי מהספר אז זה באמת ממש ממש כמה דברים קטנים ומציקים:

אני חושבת שהתשובה למה האדס בחר דווקא בליירה היתה קצת מוזרה ולא אמינה – אבל אני לא יכולה לפרט כי ספוילרים.

בנוסף, למרות שליירה קוללה בכך שאף אחד לא יאהב אותה וידאג לה – המציאות קצת מוכיחה שזה לא ממש עבד ב100%, אבל זה לא ממש הוסבר ואני לא יודעת אם מתכננים להסביר את זה יותר בספר הבא או להתעלם מזה.

ודבר אחרון: אני יכולה להבין למה האלים מתלבשים בלבוש מודרני ונוח בהתאם לתקופה, אבל נראה לי קצת מוזר שאלי האולימפוס והדמונים יקללו בקללות מודרניות כמו פ***ינג. אנשים נוטים להתקבע הרבה פעמים על קללות וסלנג שהם גדלו עליהם והייתי ממש מצפה שהם ישתמשו בקללות אולימפוסיות כאלה ויהיו טיפה פחות אנושיים.

טריגרים ותכנים רגישים

אלימות – פציעות, מוות. אין הרבה פירוט גרפי פה ושם זה קיים. יש קרבות עם מפלצות וכל האלמנטים הרגילים של משחקי הישרדות.

קללות – יש לא מעט קללות, בעיקר קללות ה F.

מיניות – יש סצנה אחת מאד ארוכה ומפורטת. מעבר לזה, הרוב זה בעיקר מחשבות כמו ״הו, כמה שהוא חתיך״ ו״החום שניצת בי כשהוא נגע בידי״.

מתאים למבוגרים, ולגיל תיכון אם אין להם בעיה עם סצנה מינית מפורטת גרפית.

----

הוצאת פינק | 616 עמ׳ | תרגום: מור מזרחי | ספטמבר 2025