נובלנד
נובלבד עוסק בעיר עתידנית שבה חירות, טכנולוגיה וזהות אנושית נפגשות סביב חקירה של היעלמות מסתורית, ומציב במרכזו שאלות על תודעה, טראומה והמחיר של עולם יעיל מדי.
הוספת ביקורת
ביקורות
אני חייבת להגיד שהספר מאוד מפתיע. הוא מתחיל כספר קליל ונעים ואז פתאום כשהכי לא צפוי הוא הופך להיות עוד עומק ורובד אחר.
מאוד נהנתי לקרוא אותו. מאוד התחברתי לדמויות ולאווירה המיוחדת שהיתה בכמה וכמה מקומות.
הספר גרם לי לחשוב על דברים שלא מדברים עליהם.
תודה מיוחדת לאנה, שלאורך הספר יש פרטים קטנים שמאוד קושרים אותו למציאות שבה אנחנו חיים עכשיו.
מאוד ממליצה!!
ספר מאוד מעניין עם עלילה מקורית שאין כמוהה. אי אפשר לעזוב את הספר עד העמוד האחרון. סוף לא צפוי אך משביע רצון. ספר שלא תוכלו להפסיק לחשוב עליו גם לאחר סיום הקריאה
נובלנד מאת אנה שניידמן
את נובלנד קיבלתי לסקירה מהסופרת.
נובלנד הוא מדע בדיוני ישראלי למהדרין חכם ומותח. נובלנד היא עיר המורכבת מקנטונים ומושתתת על חוזים בין התושבים לחברה המנהלת את המקום כחלופה לשיטת ממשל מדינית (חוזים שלא הייתם רואים אותי חותמת עליהם, אבל ניחא). היא נוצרה מתוך תסכול העולם המדעי בשל רגולציות והגבלות בירוקרטיות ואשר מבקשת למצוא מקום לקדם טכנולוגיות חדשות בהסכמה מודעת ובתהליך מעמיק של המעוניינים בכך. מקימיה, או לפחות הפנים שלה, הם אנסטסיה (ישראלית ממוצא רוסי מתחום הפסיכיאטריה) וכריסטיאן (בריטי חתיך וכו׳). בנובלנד בקנטונים השונים יש התמחויות שונות ויש גם קנטון פלסטיני מצליח העוסק בגידול עשבי מרפא וקנביס ומשם דמות חביבה ואהובה עלי בשם נסרין, העוזרת אישית ואשת IT של אנסטסיה, גיבורת הספר. אנחנו פוגשים את הגיבורה ביום הולדתה החמישים, קצת מעורערת, קצת מסתירה סודות ונקלעת לתוך חקירה מורכבת שמנהל חבר יקר שלה, פרנקו, שוטר ישראלי שמגיע למסיבה אבל נשאר לחקור חטיפה של שלושה ילדים מישראל לנובלנד, כשהחשוד העיקרי הוא בעלה של אנסטסיה- כריסטיאן.
העלילה נעה בין עבר להווה, בין זיכרונות לחלומות ושומרת אותנו במתח עצום מאחר ושום דבר אינו כפי שהוא נראה והכול עומד על כרעי תרנגולות. ההתערבות של הגיבורים בזיכרונות של עצמם, השינוי שכפו על עצמם או על אחרים, מערערים ומקשים על הניסיון לחתור לאמת. כל פעם מתגלים בוגדים אחרים וקשה לסמוך על מישהו, גם לא על הגיבורים עצמם.
נובלנד משלב שני נושאים חדשים בעלילה אחת: חלופה חוזית לממשלה ומדינה כשיטת ״שלטון״ אחרת והצגה של טכנולוגיה מתקדמת שמשלבת בינה מלאכותית בהתערבות נוירולוגית ושיקום מטראומה. כל אחד מהנושאים הללו עומד בפני עצמו וזכאי להרחבה וביקורת. השילוב בין השניים יכול ליצור עומס על הקורא. באופן אישי חוויתי את הקריאה כחוויה משכילה שמציגה בפני תכנים ורעיונות שלא הכרתי עם פרשנות חדשה לדברים שכן הכרתי. במובן הזה חשתי כי הספר אינו מתפשר ודורש מהקורא ליישר קו עם רמת האינטליגנציה שהוא מציב. זהו סיכון מעניין אבל לא פחות מורכב מבניית עולם פנטסטי המושתת על חוקים ותרבות אחרת. עם זאת השימוש במושגים לועזיים או מקצועיים היוו גורם מרחיק. למשל, נוירומדולציה נשמע מאיים יותר מאשר ויסות עצבי. כשמציגים נושאים חדשים, מורכבים ורוצים להנגיש לקורא אפשר היה לנסח דברים בצורה פחות מרחיקה גם בלי להתפשר.
שני הנושאים – חלופה שלטונית וטיפול חדשני בפוסט טראומה הם תוצר מובהק של השביעי באוקטובר והוא נוכח בספר כמקדם עלילה וכגורם שהותיר חותם על הגיבורים. נובלנד היא עזה לשעבר וההתכתבות בין העבר (המלחמה) להווה היא חלק בלתי נפרד מהספר ומתבטאת בצורה הטובה ביותר דרך דמותו של פרנקו (חברה השוטר של אנסטסיה ששירת במילואים במקום וסובל בעקבות אובדן וטראומות שחווה שם).
הרעיון להציע שיטת ניהול חברה חדשה שאינה מדינה או ממשלה אלא תלוית חוזים התקשר אצלי לאובדן האמון בממשלה סביב המלחמה אם כי אינו מוצג ככה בספר. דווקא האכזבה מהגבלות בנושא ניסויים והתקדמות רפואית הם המניעים להקמת הניסוי החברתי הכפוף בצורה מסוימת למדינה המארחת (ישראל). אנסטסיה עצמה מתייחסת למקורות המידע שלה בנוגע לתחום זה ומזכירה את אלדוס האקסלי, שנובלנד המציע עולם חדש מופלא משל עצמו, מתכתב איתו.
העיסוק בפוסט טראומה ובטיפול גם הוא מתקשר באופן מובהק אם כי לא רק, למלחמה ותוצאותיה. בשונה מספרים אחרים שעוסקים במלחמה, נובלנד מציע פנטזיה תרפויטית לכאורה ולוקח את הטיפול הנוירופידבק כמה צעדים קדימה בהצעות שלו. האמירה כי הגוף זוכר מה שהתודעה בחרה לשכוח מדויקת לחוויה הפוסט טראומטית וספרו של בסל ואן דר קולק ״נרשם בגוף״ מרחיב על הנושא בצורה מרתקת ונגישה לכל קורא (כן, יש פה המלצה בתוך המלצה).
אהבתי את ההבניה של הסיפור בצורה שקופצת בין עבר להווה, בין זכרונות לחלומות ההופכת את הספר עצמו מעין משל לשבירה של הנרטיב אצל הסובלים מפוסט טראומה. התנועה של הזיכרון, המעבר החד בין מקומות וארועים שמפריע את הרצף הוא סימפטום ידוע והספר כולו מעין סימפטום פוסט טראומטי אחד גדול. במובן הזה הוא הזכיר לי את יצירת המופת הקולנועית ״מלהולנד דרייב״ ובעיני זו מחמאה אדירה.
אבל אני לא פה רק להחמיא, אם כי אהבתי את הספר מאוד. ההערה הראשונה שלי כבר נאמרה בהרחקה המלומדת של התוכן את הקורא לפרקים. הערה אחרת היא בכינוי של פרנקו לאנסטסיה ״מאמא״ שהיה מעצבן ולא מובן וקצת יותר מדי בפרצוף. הערה שלישית ואני בעצמי לא סגורה לגביה כי זה מאוד סובייקטיבי, הרגשתי שההתכתבות עם השביעי באוקטובר הרגישה מאולצת בהתחלה ורק מאוחר יותר הצדיקה את עצמה היטב. בזה אני מחזיקה את הרגישות שלי כמשהו שאולי שופט בחומרה מהרגיל.
סך הכול ספר מעולה, חכם, יוצא דופן ומפתיע. ממליצה בחום.
נובלנד - אנה שניידמן
בתור מי שנושמת מותחנים וחקירות פשע, חוויית הקריאה של נובלנד תפסה אותי לא מוכנה, ובמובן הכי טוב של המילה. זה לא רק הרקע העתידני המרתק של שנת 2036, שבה עזה הפכה לאוטופיה תאגידית נטולת סכסוך, אלא בעיקר המסע הפסיכולוגי המטלטל שהדמויות עוברות, שגרם לי להפוך דפים בנשימה עצורה.
הלב הפועם של הספר היא ד"ר אנסטסיה לאורי. בתחילת הקריאה, היא מצטיירת כאישה חזקה, מבריקה ובשליטה מוחלטת, פסיכיאטרית מומחית לפוסט־טראומה שיזמה את העיר הזו יחד עם בעלה, המדען הבריטי ד"ר כריסטיאן ניוסום. הם חלמו ליצור דרך חיבור לבינה מלאכותית את האדם המשודרג, זה שסוף סוף משוחרר מהפגמים ומהכאבים של עצמו. אבל ככל שהעלילה מתקדמת, הרגשתי ממש פיזית איך הקרקע נשמטת מתחת לרגליים שלה. הסדקים באידיליה מתחילים להיחשף, ומצאתי את עצמי עוברת יחד איתה תהליך מצמרר של התפכחות. הדרמה הפנימית שלה, כשהיא מבינה שהגוף תמיד יזכור את מה שהתודעה מנסה להדחיק, עשויה בצורה מבריקה. חוויתי יחד איתה את תחושת הקלאוסטרופוביה, עד להבנה המחרידה שהמקום הכי חופשי בעולם שהיא עזרה לבנות, הוא בעצם כלא תודעתי עבורה.
הקונטרסט המושלם לדמות שלה מגיע דרך מתן פרנקו, שוטר ישראלי וחבר קרוב מעברה. הכניסה שלו לעלילה מכניסה את קצב החקירה המשטרתית שאני כל כך אוהבת למצוא בספרים טובים. הוא לא מגיע סתם, יש היעלמות מסתורית של ילדים ישראלים, והנוכחות שלו שם, כמישהו שמייצג את העולם הישן של לפני ואחרי השביעי לאוקטובר 2023, מערערת את כל האיזון העדין והמלאכותי של נובלנד. הקריאה דרך נקודת המבט של החקירה שלו מרתקת. יחד איתו אנחנו מקלפים את השכבות של החזות המושלמת של העיר, ומגלים שפרשת ההיעלמות הזו שזורה עמוק בתוך הסודות האפלים של הטכנולוגיה שאנסטסיה פיתחה.
הדינמיקה בין אנסטסיה לפרנקו טעונה מאוד ומוסיפה משקל רגשי אדיר לסיפור. זה לא רק שוטר שמחפש קצה חוט, אלא שני אנשים שמתמודדים עם עבר משותף בתוך מציאות בלתי אפשרית.
מה שהופך את הקריאה לכל כך סוחפת הוא השילוב החכם הזה. מצד אחד חקירת משטרה מותחת ואפלה עם תעלומה שחייבים לפתור, ומצד שני צלילה עמוקה לנבכי הנפש ולטראומה. הרקע של פרנקו במילואים בעזה לאחר אוקטובר 2023 והחיים הקודמים של אנסטסיה. נובלנד הוא מותחן פסיכולוגי אינטליגנטי שלא רק מספק עלילה מהירה שקשה להניח מהיד, אלא גם נשאר איתך הרבה אחרי העמוד האחרון וגורם לך לחשוב על המחיר של החירות שלנו. מומלץ מאוד!
נובלנד
אנה שניידמן
עריכה שקד שפירא
ז'אנר :מותחן פסיכולוגי ספקולטיבי
תקציר
השנה 2036, על חורבותיה של העיר עזה, מוקמת עיר שהיא ניסוי חברתי ושאפתני.
אין ממשלה, הממשלה היא חברה בע"מ. כל הרוצה להצטרף לעיר חותם על הסכם אישי. העיר פתוחה לכל דת מין ולאום כולם יכולים להצטרף.
אחת ממיסדות העיר ד"ר אנסטסיה לאורי ובעלה המדען הבריטי ד"ר כריסטיאן ניוסום,מקימים בעיר תאגיד טכנולוגי פורץ דרך במטרה להפוך את האדם לגירסה הטובה ביותר שלו. הנסיון הוא לחבר בין הבינה המלאכותית למוח האנושי.
העלמות מסתורית של 3 ילדים ישראליים, מביאה לעיר את החוקר,חברה הקרוב של אנסטסיה,מתן פרנקו. מכאן הכל מתחיל להתערער.
מה חשבתי
קודם כל הספר מבטיח ומקיים.!
מותחן -יש מתח לאורך כל הספר.
פסיכולוגיה- מזה יש בשפע שאלות ותובנות מכאן עד הודעה חדשה....
ספקולטיבי- כן יש הרבה דרכים לפרש את הסיפור הזה..
האם באמת התודעה שבחרנו לשכוח באמת יכולה להתגבר על מה שהגוף זוכר?!
למה המדע מוכן למהפכה- אבל החברה אינה?
איזכור ה7/10 בכל ספר מבורך בעיני. (אל תבהלו זה לא תאורי זוועה שרובנו עוד לא מסוגלים לקרוא). קטע קצר על היום הראשון והשני מנקודת מבט של הצוות הרפואי של בית חולים שיבא.
הספר מעלה המון מחשבות, כל פעם שאתה חושב שהבנת הסופרת הופכת את הקערה על פיה.
אז שאלתי את עצמי
האם באמת אפשר להקים עיר כזאת ללא ממשלה,עיר חופשית שאנשים חיים בה כי באמת טוב להם?
Liberty in our lifetime?
האם טכנולוגיה , בינה מלאכותית וכו יכולים באמת לרפא פוסט טראומה? האם הם באמת יכולים למחוק כאב אנושי, או שהם רק דוחקים אותו הצידה?
מה הם גבולות החרות? ועד כמה אנחנו מוכנים לשלם עבורה?
מה מעוללת לנו הדחקה אישית וקולקטיבית ,שהאמת תמיד מנסה לצוף ומעוררת קונפליקט?
בסיכום חברים הרבה חומר למחשבה.... מי שאוהב ספרים כאלו שלא רק מספרים סיפור אלא גם מעוררים מחשבות ודילמות לא קלות יאהב מאד את הספר.
מה אהבתי פחות
האמת ,רק דבר אחד,אבל זה באג שלי. אני ממש לא אוהבת שקופצים בזמן כל פרק, זה קוטע לי את חוט המחשבה. אבל זה באמת רק אני.
לסיכום כרגיל ציטוט משובח שהשאיר הרבה טעם של עוד....
תמיד תזכרי שיש לך בחירה, בכל דבר שתעשי, אבל תזכרי גם שאין בחירה בלי מחיר... תבחרי, ותעמדי מאחורי הבחירה שלך. אף אחד לא יכול לשלוט בך, אבל אף אחד גם לא חייב להציל אותך מעצמך.
ותחשבו על זה.....