נספח צבאי
הספר נִסְפָּח צְבָאִי נולד מתוך אלימות המלחמה, מתוך רעש ושכול, אבל אין בו דבר גלוי מרעש המלחמה. מתוך רעש הרקע הזה נולדת בספר מוזיקה חדשה בשירה הישראלית.
המוזיקה של מאור צברי היא עדות חיה שמתגלה בשפה דחוסה, עצובה, שבורה ויפהפייה. יש בה עדינוּת ואלם עיקש: שורות ושירים רבים בספר אינם מסתיימים אלא כאילו נפסקים פתאום, באבחה.
זהו ספר על חיפוש האנושיות בתוך "שטח השמדה":
"יֵשׁ פֹּה אָדָם?"
על שירי הספר כתב יונדב קפלון:
"לפנינו כתב יד מהמזעזעים והחשובים ביותר שראיתי בשנים האחרונות. למאור צברי יש יכולת ליתן מילים, תמונות, ואפילו מנגינה, לאופל האינסופי שאיש אינו מהין לגשת אל סִפו"
.יצירה שירית המציעה מבט עמוק ומרגש על המציאות האנושית בצל המלחמה, תוך חיפוש מתמיד אחר המהות האנושית.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
נספח צבאי - מאור צברי
הוצאת עם עובד
מאור צברי, המחבר, שירת כלוחם וכמפקד ביחידת המסתערבים דובדבן. הוא ייסד וניהל את "פריחת הדובדבן", מערך לשיקום לוחמים שנפגעו בגוף ובנפש. על כך מבוססים שיריו ועל שירותו הצבאי ברמאללה - עזה 2018-2024.
מצאתי את עצמי קוראת את שיריו של מאור כך: קוראת, מפסיקה, נושמת, חושבת, עוצרת את הדמעות, ממשיכה. וכך שוב ושוב.
מאור משתמש במילה הכתובה בדרכים מיוחדות שנותנות משמעויות נוספות ומימד נוסף לטקסט. כוחן של מילים. מילים בודדות, שלמות או שבורות, מחוברות או קטועות - בעזרת הכתיבה שלהן בצורה המסויימת הזו הוא ממחיש מחשבות, כאב, רגשות ואי סדר, ממש כפי שהם מתרחשים במציאות.
"מה זה לשוב להורים
בגיל חמש. ועשרים
להחליף את מצעי בעצמי
להזכיר לעצמי לצחצח שיניים
לפקוח עינים, להישטף במים
יום ביומי
להעיר את עצמי. בעצמי
חדר הארונות הזה? זה
זה חדר ילדותי?
פעם היה לו מקום למישהו
דומה לי, אבל מאז ששבתי
יש לי יותר מידי דברים לפרוק"
מה זה לשוב עמ' 34
מאור משחק עם המילים, עם הניקוד, עם הפיסוק… מעביר עולם שלם של רגשות, מחשבות וסיטואציות ע"י המשחקים הללו.
לקרוא לאט, להבין, להפנים, להשתתף בחוויה. עולם שלם שלא מדובר. עולם הנפש של חיילים פצועים. פיזית ונפשית, שראו מראות קשים לא אנושיים. שביצעו בלית ברירה מעשים קשים הפוגמים בשלוות הנפש. תיאור כאבם המתבטא בחיי היום יום, בזוגיות, במחשבות הפשוטות, הזכרונות.
מאור בשירים מדבר בשמו, מדבר בשמם של אחרים. חיילים, אימהות, בנות זוג - זכרונות מהקרב והימים שאחרי הקרב. הלומי קרב, פוסט טראומה, מראות שלא עוזבים.
"ושאלת
אתה רוצח שוא? עניתי
לשוא רצחתי. ונבהלת, כמו
לא הבנת. שמעת מה אמרתי? שאלתי
אתה רוצה עכשיו? ומה אני
שמעתי"
השיר פליטת אשמה עמ' 49
גם המלחמה הכי צודקת משאירה ספקות, צלקות וכאבים בגוף ובנפש.
בד"כ אני מסיימת סקירה במילים קריאה נעימה. זה לא נעים. אלו שירים שגורמים לזוע בחוסר נוחות, להתכווץ, להבין שמלחמה לא נגמרת ביום שמכריזים על כך, שיש אנשים שהמלחמה ממשיכה אצלהם ביומיום. זה נושא שפחות מדברים עליו, פחות מודעים אליו, פחות מטפלים בו. הקריאה הזו חשובה. הזרקור לנושא הזה חשוב.
שהקריאה תהיה לתועלת.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
