סהר לא סהר כן

כיאה לספר נוער, אאמלק את הסקירה למשפט: ספר נוער מצטיין עם סיפור שובה לב ודמויות אמינות. ועכשיו בגרסה המורחבת:

📖 במה עוסק הספר?

החופש הגדול נגמר וסהר בן ה- 16 מתחיל ללמוד במגמת תאטרון יחד עם חברו הטוב דן שחזר מלונדון עם עגילי פנינה נוצצים ומוכרז על ידי הבריונים בשכבה כבן הזוג של סהר.

סהר עצמו נמצא בעולם הביניים. בין לבין.

הוא רוצה להיות בוגר ועצמאי, אבל לא מסרב לגלידת מרשמלו עם אמא שקוראת לו "סהרוני".

הוא רוצה להתנשק סוף סוף, ממש כמו דן שסימן על זה וי, אבל כשהוא עושה את זה - הוא לא מרגיש כלום. משהו חסר, וסהר בוחר לחכות ולקוות שהניצוץ פשוט יופיע. ומה אם הוא לא?

לאורך הספר, סהר ילמד לקבל את מי שהוא -

נער עם שיער פרוע, גשר בשיניים וגרוגרת בולטת שאוהב אווטאר וספרי 'זקנים' כמו "המאהב" ו"האמן ומרגרטה". הוא יאלץ לענות לעצמו על השאלה הפשוטה: למה מפחיד אותו כל כך שהעניינים עם החברה שלו ילכו רחוק מידי, ובמקביל הוא לא מפסיק לחשוב על שרירי הרגליים הבולטים של עדי החתיך במהלך משחק כדורגל.

📖 מה חשבתי על הספר?

+ מבנה מדויק וחכם : הספר מחולק לשני חלקים הנושאים את שמו - "סהר לא" ו"סהר כן". בכל חלק סהר בוחן את הזהות המינית עם עצמו ומול הסובבים אותו.

+ כתיבת דמויות אמינה : אור העלה על הכתב רצף של דמויות מפורטות ומתוארות מעולה. לכל אחת קול ברור ומבודל משלה. ייאמר לזכותו ולזכות העורך יותם שווימר שהם הצליחו לדלג מעל הבורות שספרי נוער רבים נופלים בהם. תוכלו לזהות את הבור בספרים בהם כל הדמויות נשמעות ומתנהגות באותה הצורה ומרגישים כמו קריקטורה או איך ש"מבוגרים" חושבים שנוער חושב.

+ דמויות משנה מעולות : את פרס הדמות המצטיינת מקבלת מיתר, אחותו של סהר. האופן שבו היא מתמודדת עם השמועות על אחיה הוא מקור השראה לכל מנהל משברים במשרדי יח"צ. גם שיחת הנזיפה שלה בהוריה נכנסת לפנתאון הספרותי לכשיוקם אחד. אהבתי גם את גלי המתוקה (החברה של סהר) ורוזי המרושעת (המורה לתאטרון).

+ הכריכה : אי אפשר לסיים את הסקירה בלי להתייחס לכריכה המעולה שאייר בכישרון רב אל-עד קניגסברג. בדיוק איך שדמיינתי.

📖 לסיכום...

ספר זורם שניתן (ורצוי) לסיים בקריאה אחת. אור מנגיש ומעביר בקלילות ובחן את ההתמודדות של יציאה מהארון ולבטים לגבי זהות מינית.

מומלץ בחום!

שאלתי את אור מה מקור ההשראה לספרו, ולדבריו "הספר שואב מהביגורפיה האישית שלי. אמנם הוא ממוקם בימינו בתיכון כל-ישראלי בעיר כל-ישראלית בימינו ולא בתיכון לאמנויות בירושלים בראשית שנות האלפיים, אבל החווייה החזקה של לדעת שאתה שונה מכולם אבל לא להבין בדיוק למה, לצד זה שאתה שייך באופן מובהק לקאסטה של ה"לא מקובלים" בחברה, היא מה שנמצא במהות הספר. בזמן שכתבתי את הספר צרכתי הרבה ספרות גאה וקולנוע גאה כדי להבין את השדה בו אני נמצא וגיליתי רוחב יריעה של חוויות ונקודות מבט שעזרו לי לחדד את מה שאני רוצה לספר."

סהר הוא נער בן 16 שאנחנו מלווים אותו לאורך הספר בשני חלקים. בחלק הראשון הוא לא ממש סהר, הוא לא ממש מגובש, ולא ממש עצמו. בחלק השני – סהר מתחיל לגבש את עצמו, ובעיקרון, לעומת הספר הקודם, "אם זה יתגלה", לסהר אני אומר כן. בהחלט. זה בדיוק הספר הזה שרציתי – ספר על התבגרות – בלי הרבה בלבולי מוח.

יכול להיות שהעובדה שהספר קצר מאוד קצת לא מאפשר לספר לנשום את האוויר שספרי בכורים זקוקים לו, אבל כשאני בוחן את היצירה הזו – יש לי יותר מה לאהוב ולזכור מאשר מה לא לאהוב ולקטר. רק על דבר אחד אני כן אקטר – היחס החומל והטוב של המשפחה שמקבלת אותו כאילו אין כלום, אבל.... היי. זה ספר. והמציאות שבספר לא דומה למציאות שבחיים עצמם.

ובסוף, כשצריך לבחור ספר התבגרות פשוט וקליל – סהר לא, סהר כן עושה את העבודה. הדמויות שבו נהדרות, עגולות, ודמותה של מיתר כאחות הקטנה והמגוננת של סהר כל כך נפלאה. מזכירה לי את ורה, אחותו של אוגי של "פלא". תסמונת האחיות הקטנות בספרות כנראה עובדת שוב.

יש פה יותר מדי עניין של לא לדבר מאשר כן לדבר וכשהגיע הזמן לדבר זה קורה בשלב מאוחר בספר. וזה מעצבן. מצד שני, בלי הלא לדבר הזה, לא היינו מקבלים ספר. ולא היינו מקבלים רמזים מטרימים ממש בולטים לאורך הספר. אז קשה לי להגיד אם אהבתי או לא. אני נוטה לאמצע כזה.

ושאפו לכריכה - עבודתו הנהדרת של אל-עד קניגסברג כהן, מחבר "בין לבין". יופי של דבר.

סך הכול – תגידו כן לסהר, כי מגיע לו. ושווה לקרוא את פרק התודות שבו.

טריגרים ותוכן רגיש: הומופוביה, קטע סיגריות קצר, קטע של תחילת יחסי מין שנקטע באמצע, וזהו. באמת שאין הרבה ממה להזהיר הפעם.