סוף
גבר מבוגר, בריא בעל כורחו, יוצא למסעות. הוא דוהר על סוס חרדותיו, מחשב קצים ומתווה גבולות בין זיכרונות ילדות, לידה והורות, מחשבות על גירושים, בקבוקי שתייה קלה ותיאורים תאוותניים של סקס קפדני.
כל אלה מלווים את תהליך הפרידה מלא האהבה אך נעדר הסנטימנטים שלו מאמו, המכלה את ימיה במוסד רפואי.
סוף, יצירת הפרוזה הראשונה של יעקב מישורי – אמן פלסטי לשעבר ומורה בעל נוכחות עזה בשדה האמנות הישראלי – מהלכת בחוסר זהירות בין צדו המפתה של המוות לבין אורם המפתה של החיים.
התוצאה היא מעשה ספרותי יוצא דופן, נועז ובוטה, מחול מתים נחוש בין בתי קפה סולידיים וסניפים פארם בוהקים, כבישים סואנים ותחנות אוטובוס בינעירוניות.
יצירה ספרותית מרתקת המציגה מבט אנושי וכן על מורכבות החיים והמוות.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
קשה מאד להגדיר את הספר השונה לחלוטין ולהתייחס במונחי 'טוב' או 'גרוע'.
הכריכה לכשעצמה רומזת למשהו בסגנון אחר.אפל ולא קל.
כמעט ללא דיאלוגים, פה ושם בודדים. כתוב ברצף.
דמות מרכזית אחת, גבר בערוב ימיו הנזקק לעזרה צמודה. הספר הוא מסע לעברו כאדם בוגר.
חיטוט מציק, בוטה ולפעמים דוחה. חייו עוברים במסלולים קבועים למדי בין מקומות שונים בתל אביב- ביתו, המכללה בה לימד סטודנטים לאמנות, רחובות מרופשים, קניונים בוהקים, בית הקפה המועדף והמוסד הסיעודי בו שוהה אמו עד מותה- רכוב על אופניו, הולך או נוסע באוטובוס. מיזנטרופ השונא לרחם על הזולת, בז למי שבעיניו נתפסים חלשים. שונא מגע. נשוי והורה קשוח המחנך את בנו ברוח בה חונך כולל הרגלי אכילה נוקשים. חסר פשרות. אפס סנטימנטים. מילתו הראשונה של הבן היא 'אבאנקי'.
והתפרצותה הנזעמת של אשתו- אחרי ששתק עשרה ימים מוציא אותה מדעתה- מכנה אותו מתעלל וטרוריסט, "אני שונאת שונאת שונאת אותך".
עזיבתו את הבית.
נכנס בלי חשבון לרזולוציות הכי קטנות וקשות בתיאורי אכילה, הפרשות וניקיון. תשוקות מיניות בלי כחל וסרק.
אנשים בהם נתקל בחייו. תיאורי חזותם ואופיים לטוב ולרע.חילופי מבטים או הנהון.
קשיי ההזדקנות, החולשה וההזדקקות לעזרה.
אין בספר שמץ עדינות ורחמים. הוא ישיר, נוקב ואפשר לומר אכזרי לפעמים. החיים כמעין הרגל מתמשך עד למוות.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
