סרט עם סופיה

באיזה מקום נכון היה לקרוא לספר המשובח 'איך לשחוט פרות קדושות'.

סטנלי פורבס (המספר) הוא במאי קולנוע הולנדי ותיק כבן שבעים שסרטיו זכו להצלחה וכעת הוא רוצה לפרוץ בסרט חדש, "השיבה הביתה"- מה שנקרא 'סרט פסיפס'. עלילות לא ליניאריות המתרחשות במקביל ומצטלבות בסופו של דבר. לשחקנית הראשית בחלק המתחיל בסידני שבאוסטרליה הוא רוצה ללהק את סופיה הצעירה ויפת התואר, בתם של ידידיו קארל וסימון.

הספר עצמו, בדומה לסרט, מוגש במעין פסיפס. סטנלי וצוות ההפקה עם סופיה והשחקן הוותיק מייקל בנדר עובדים באוסטרליה ובמקביל ביקורת צינית, חסרת רחמים ומושחזת על העולם דרך עיניו של סטנלי ממרום גילו ונסיונו. ובסיפור הזה המשתלב באירועים במהלך העבודה על הסרט ולקראת הפרמיירה בהולנד אין לו אלוהים, גם בתחום עבודתו. דרך עיניו לומד הקורא על תעשיית הקולנוע, טייקים וההשקעה הכספית הרבה. ההבדל בין האמנות הקולנועית לתיאטרון.

האגו הנפוח של שחקנים וניצבים, כשהאחרונים מלעיטים את עצמם במהלך העבודה בכריכים, מתבכיינים כשקפה נשפך על חולצתם וצריך לדאוג להם לחולצה נקייה.

הוא מנפץ בלי רחמים אייקונים חברתיים מקודשים. חג המולד וחגיגות השנה החדשה נלעגים בעיניו. תיירים סינים ומערביים עם מקלות סלפי ונראה שכל תכליתם אינה באמת לטייל אלא להעלות לפייסבוק ולאינסטוש את תמונותיהם חסרות ההשראה ונטולות הכישרון על רקע בית האופרה של סידני וכנסיית סגרדה פמיליה בברצלונה. מבנים שמרחוק מעוררי התפעלות אבל מי שמתבונן ממש מקרוב רואה איך כרסמו בהם שיני הזמן וכיערו אותם. התיירים החיוורים וצרובי שמש במצרים המואילים לתת טיפ למדריך המקומי היודע שעבורם מדובר בפרוטות.

התקינות הפוליטית המסרסת בימינו כפי שמשתקפת בקולנוע שהוא עצמו יצר בעברו ויודע מה הצופה רוצה. נבלים בעלי לב זהב, אם יחידנית בשוק אורגני הפוגשת מומחה לאיכות הסביבה ונרקומן בגמילה. ומה הס מלהזכיר- מהגר כהה עור המבצע שוד, רווקה נצחית מושכת בגלל אגוצנטריות חסרת פשרות ואבוי- שחקן כדורגל הומו שיצא מהארון ונזרק מהקבוצה לקול זעקות ה'גוועלד, אפלייה מבישה' בהתעלמות מהעובדה שנזרק בגלל היותו באמת שחקן גרוע.

מסעדות המציגות עצמן במדריכי נסיעות 'ידידותיות לילדים'. אז מהי מסעדה שאינה כזו?

המחבר מעלה דרך עיני סטנלי מעלה נקודות מעניינות על תפקיד ההיסטוריה בחיינו. מה היה קורה אילו נולד חמישים שנה קודם. מלחמות העולם, באג אלפיים ומגדלי התאומים. ביקורת מרומזת אודות סופרים הכותבים ספרים עבים עד הגזמה למילוי מדף.

ובמקביל לביקורתו הלגלגנית ישנן התפתחויות מפתיעות וגילויים בציר השני- סופיה, המפיק דויד רוטנברג, מייקל בנדר והוא עצמו.

'אין מקום בו לומדים להכיר את המין האנושי כמו במסיבה לאחר הבכורה. אלה שרוצים להיות קרובים, הטרמפיסטים הדבקיים. במאי חסר כישרון שלתסריט הכושל שלו יש ריח רקוב של שמן שחומם יותר מדי פעמים, מביים פרסומות ומקווה שלסרטו הבא- אם יצא- יבואו יותר מ-1,200 צופים'.

חריף, שנון ולא עושה חשבון.

סרט עם סופיה״/הרמן קוך

238 ע״מ הוצ׳ תכלת.

אני לא זוכרת מתי התחלתי וסיימתי ספר ביום אחד. אתמול קראתי מספר עמודים ב״סרט עם סופיה״, היום בצהריים- סיימתי לקרא אותו.

באופן מוזר, אני לא יודעת אם לתת המלצת קריאה או להגיד לכם לוותר.

באופן עוד יותר מוזר, ספר שאני ממהרת לסיים הוא לרוב ספר שאני פחות נהנית ממנו, ספר טוב אני קוראת לאט כדי שלא יגמר. את הספר הזה סיימתי מהר כי בערך בחציו עייפתי ממה שאני מכנה זליגה. זליגה של נושא לנושא ולעוד נושא תוך מתן הסברים ובסוף, להגיע למסקנה שניכתבה בתחילת הנושא הראשון. בא לי להגיד להרמן קול:״הבנתי״!! למה אתה מאריך בדוגמאות? אז האצתי את הקריאה,״ריחפתי״ על הדפים ו… נילכדתי ! כמו ב״ארוחת הערב״, גם כאן הדילמות כבדות, ההרגשה היא שאני יודעת מה עומד לקרות או מה קרה ויסופר תכף ו- לא!! כל מה שחשבתי שבטח יקרה ויסופר, קורה לגמרי אחרת😊

מדובר בבמאי סרטים, באקראי יצא לי לקרא אותו מיד כשסיימתי ספר על שחקנית קולנוע(שבעת הבעלים של אוולין הוגו).אותו ״מרחב״ ברקע וסיפור וכתיבה ועלילה כל כך שונים.

הרמן קוך כותב כבד, לפעמים מידי אבל העובדה שלמרות ה״פיתולים״ ולעיתים עודף מידע שמרגישים שכך הוא מעביר אלינו אותו-המשך הקריאה בא כמו מהיפנוט ולסיום רק אגיד שהיה  בהחלט שווה ״להתאפנט״.