על החלום

שנה לאחר פרסום ”פשר החלומות” (1900), הטקסט המכונן של הפסיכואנליזה, פרסם זיגמונד פרויד את על החלום (1901), במטרה להציג בפני הציבור הרחב את עיקרי תיאוריית החלום החדשנית שפיתח. ”על החלום” מזמן לקוראיו מפגש חטוף אך יחיד במינו עם פרויד בעת שהוא ניצב בצומת חשוב בהתפתחותו האינטלקטואלית והרגשית. החיבור הקצר מאיר את אפוס החלומות הגדול שקדם לו ומהדהד בתוך כך את התהליכים העמוקים שהתחוללו בנפשו של פרויד בשנה שחלפה מאז פרסום המהדורה הראשונה של ”פשר החלומות”. לא מדובר בתקציר גרדא, כי אם ביצירה העומדת בזכות עצמה ואף חורגת מן הנתיב המקורי של המסע הלילי הגדול, מאותה אנליזה עצמית שפרויד החל לערוך לעצמו זמן קצר לאחר מות אביו, ושהגיעה לשיאה עם גילוים של המיניות הילדית ושל התסביך האדיפלי.

שישה חלומות חדשים שלא נכללו במהדורה הראשונה של ”פשר החלומות” נידונים על ידי פרויד ב”על החלום”. ארבעה מן החלומות הם של פרויד עצמו. משקלו הסגולי של כל אחד ואחד מן החלומות האישיים הללו, היותם שזורים זה בזה והפירוט היחסי של ניתוחיהם – כל אלה משווים לחיבור אופי של מניפסט אוטוביוגרפי שהוא לעתים מובהק וצלול מ-43 החלומות האישיים שנדחסו לספר החלומות הגדול. זאת ועוד: ב”פשר החלומות” עשה פרויד את הצעד הראשון בהחזרתו של חקר החלום מחזקתן של הספקולציות הרומנטיות לשיח המדעי הפוזיטיביסטי, וב”על החלום” הוא ממשיך את המהלך המורכב הזה ומדגיש ביתר שאת את העובדה שההשתתפות בשיח החלומות שלו אינה מוגבלת אך ורק למלומדים. ניסיונו האישי של כל אחד ואחד מקוראי החיבור מכשיר אותם לפרש בעצמם את חלומותיהם. במבט לאחור נראה אפוא כי ”על החלום”, לא זו בלבד שלא התחרה במכירות של ”פשר החלומות”, הוא אף הכשיר את הלבבות להצלחתו המאוחרת. סגנון הכתיבה השווה לכל נפש שפרויד נקט בחיבור אִפשר לרבים מקוראיו לקחת חלק פעיל בשיח החלומות השוקק שניהלו הוא וראשוני תלמידיו באותן שנים.