פרויקט x

לפני כמה שנים קראתי ספר מתח מוצלח ('מטווח קרוב') של סופר חדש, גרג הורביץ; על כן, כשנתקלתי ב'פרוייקט X', נמלאתי סקרנות לנסותו. הסקרנות החריפה בעקבות סופרלטיבים שההוצאה בחרה לעטר בהם את הכריכה, בחתימתם של כותבי מותחנים משובחים למדי דוגמת לי צ'יילד, ד. באלדאצ'י, ועוד.

כעת נעבור לסיפור מסורתי קצר (בנוסח שדליתי מזכרוני, אחר שגוגל הכזיב):

מסופר על רב אחד, שנתפס על ידי סוחרי בשר שאינם הגונים, וכפו אותו בשוטים ובעקרבים לכתוב להם תעודה שתאשר את כשרותו של בשר הפיגולים שהם משווקים. אחר שלא יכול היה להתנגד יותר, נכנע וביקש דף וכלי כתיבה. בדף אישר את כשרות הבשר, פאר רבות את הגינותו וצידקתו של ראש הסוחרים, ועוד הוסיף תשבחות רבות אודות צידקתו וגדולתו של אחיו של ראש השודדים, שהוא כאחת מאבני החושן (שמות ל"ט י"ב). שמחו הסוחרים שמחה גדולה, והציגו הכתב עם מרכולתם בעיר אליה הגיעו. הממונים אשר על הכשרות באותה העיר בדקו בכתב האישור, ותמהו קצת על ההאריכות בתשבחות, ובפרט על ציטוט הפסוק שהיה קצת שלא במקום. פנו אל הרב שבאותה העיר, ולאחר עיון קל, פענח הרב: הפסוק משמות ".. לשם שבו ואחלמה", מצביע על התוספת המיותרת במכתב. אם הסוחר עצמו הגון וצדיק, מה טעם צריך לשבח גם את אחיו? אם הסוחר הוא בבחינת 'לשם ושבו', 'ואח - למה'? מכאן שאותו סוחר אין תוכו ככתבו, ומ.ש.ל., וחקרו הסוחר, ולמד על בשרו אף הוא שוטים ועקרבים, וסיפר המעשה כולו.

למרבה הצער, כך גם כאן;

החתימות הרבות והבולטות מדי של סופרים מוצלחים, אמורות לשמש, כך מסתבר, בעיקר כתמרור אזהרה; אם הספר באמת מדהים, למה צריך כל כך הרבה עדויות כבר על הכריכה הקדמית?!

הסיפור עצמו נע בין הווה לעבר.

בהווה אנחנו נחשפים לאוואן, מעין באטמן כל-יכול, שמעניק אחד הצלת חיים לכל דורש (שהצליח לשים יד על מספר הטלפון שלו). ההכשרה שלו (פרקי פלאשבק לעבר) הייתה יסודית מאוד, ואין אומנות לחימה או כלי נשק שהוא לא מכיר. הוא יתום (מה שיאפשר בעתיד כיוון עלילה נוסף), והיה לו חונך אבהי, מסור וקצת אוונגרדי שאולי כבר לא איתנו (עוד כיוון); בנוסף, הוא בדיוק יוצר קשר עם ילד קטן ואימו החד-הורית, כאשר הסופר מוליך אותו בשביל הקשר הרומנטי המוכר, למרות האינסטינקטים החזקים שיש לדמות עצמה נגד אותה הליכה.

אחרי שאוואן מסייע לעלמה מצוקה, הוא מגלה לחרדתו שבניגוד לכל הנהלים, שני אנשים מבקשים ממנו סיוע בו-זמנית. מהר מאוד, ותודות להקרבה עצמית של כמה וכמה אנשים רעים, הוא מבין שיש סיכוי שמישהו בעלילה מוליך אותו שולל, ושצריך להפגין כישורי לחימה, ירי, התחמקות והחלמה ברמה מתקדמת יותר ממה שנדרש לפני כן.

משם, גופות יערמו בקצב מהיר, נקודות מהעבר יצבעו בצבעים חדשים (אך צפויים), וקצוות של עלילה יתחמקו ויחכו לספר הבא.

הספר קריא וזורם, אבל העלילה, חוששני, צפויה למדי, הגיבור עצמו סטריאוטיפי, וכך גם (כמעט כל) שאר הדמויות.

בסך הכל - ככה ככה.