פרויקט הייל מרי

בספר מתוארות לנו הרפתקאותיו של ריילנד גרייס במשימה להציל את כדור הארץ.

יש בספר הזה הכול; הוא מלא הומור מעולה, הוא מרגש, יש בו מתח, דרמה, אקשן, טוויסטים מדהימים וכו'.

כהרגלו של אנדי וייר, הספר מלא וגדוש בתיאורים מדעיים - אבל לדעתי מדובר באומנות כיוון שהוא מצליח לגרום להכול להישמע מעניין, זה לא מעייף יותר מידי, וזה גורם להכול להישמע הגיוני מאוד. גם נורא קל לדלג עליהם אם זה פחות הקטע שלכם, ככה שהספר כולו זורם מאוד.

וייר מצליח, שוב, ליצור קסם מדהים בחלל החיצון, כזה שגורם לנו לרחף אל מחוץ לחדר ולהרגיש בעולם אחר ברגע.

אציין גם שהתרגום מושלם, מובן ומצליח להעביר את ההומור והשנינות בצורה מעולה.

נורא קשה לדבר על הספר בלי לעשות ספויילרים מטורפים לחלק מרכזי מהעלילה ככה שאני לא יכול להגיד עוד הרבה בלי להרוס... אז אסכם בצורה הבאה -

אני כמעט אף פעם לא קורא באמצע שבוע, אבל מצאתי את עצמי פוזל לכיוון הספר כמעט כל יום השבוע (כל הכבוד אנדי וייר - ניצחת את נטפליקס!).

אם אתם אוהבים כל דבר שקשור לחלל, מדע בדיוני, או סתם אוהבים להישאב לעולם אחר - תעשו לעצמכם טובה ותקראו את הספר הזה!

*פרויקט הייל מרי מאת אנדי וייר*

הוצאת הכורסא | 2021 | 513 עמ

מד"ב ופנטזיה , תעלומה, אל הכוכבים, פנטזיה קומית.

תקציר שלי

ריילנד גרייס מתעורר בתוך חללית, הוא לא זוכר איך הוא הגיע לשם, הוא לבד, ויש רובוט שמטפל בו.

המשימה שלו היא לפענח תעלומה מדעית שמערערת על קיום כדור הארץ תוך כדי חקר החלל.

(הפעם התקציר הוא ממש קצר בשביל לא לעשות ספויילרים)

חווית הקריאה

מי שעוקב אחרי הביקורות שלי יודע שהספר הזה קצת חורג מגבולות הז'אנרים הרגילים שלי, אבל קיבלתי אותו במתנה מאדם קרוב, אז התיישבתי לקרוא.

הקריאה בספר קשה ואיטית, המון חומר מדעי בפיזיקה, ביולוגיה ועוד שאומנם מוסבר גם להדיוטות כמוני אבל מעיק על העלילה מאוד, אבל אולי יקרוץ למי שכן בקיא.

יש בספר גם אלמנטים של מתח ועניין לדעת מה קורה הלאה, אבל הם קבורים תחת ערימה של מדע.

סיימתי אותו עם הלשון בחוץ, ולקח לי הרבה יותר מידי זמן לקרוא אותו, אפשר היה לקצר את הספר בחצי או שני שליש מבחינתי.

לסיכום אם אתם חובבי מדע, אולי תהנו ממנו יותר, אני פחות התחברתי.

האם קראתי עוד עמודים גם אחרי כיבוי האורות?

ממש לא.

האם אמשיך לספרים נוספים של הכותב?

לא סביר בכלל.

רבים מכירים את וייר מספרו הקודם, לבד על מאדים, שתורגם לסרט המצליח ׳להציל את מארק ווטני׳ (זאת אומרת, הוא תורגם בהצלחה לסרט The Martian, שתורגם באופן צולע משהו לגרסה העברית). אבל בעוד שבספר הראשון ווטני היה צריך לחזור בסך הכל מכוכב לכת שכן, הפעם וייר שולח את עצמו הרבה הרבה יותר רחוק.

מה יש לנו? ביום בהיר אחד האנושות מגלה שהיום הבא עלול להיות קצת פחות בהיר. ליטרלי. השמש בצרות. ודי מהר מתחיל מירוץ נגד השעון שתכליתו להבין את האיום ולנטרל אותו. לטובת המשימה, ד״ר ריילנד גרייס ימצא את עצמו בחלל, רחוק מהבית, כשרק הכשרתו המדעית ו(חלק מ)זכרונו עומדים לרשותו. וזאת רק ההתחלה.

אבל… במידה מסוימת עלילת הרקע הקונקרטית לא מאוד חשובה. זאת אומרת - היא מצוינת - והשילוב בין הדמויות, הרקע והפעולה עובד מצוין, רק שמלבד העלילה והגיבורים המובנים מאליהם, יש בספר עוד שתי גיבורות חשובות: אהבת המדע ואהבת האדם. וייר עושה כאן משהו מקסים - הרבה פעמים אנחנו מחפשים ספרות שמכונה ׳פיל גוד׳. בדרך כלל רומנטית וחביבה. כזאת שתשאיר אותנו עם תחושה טובה וחיוך על השפתיים. וייר מייצר את התחושה הזאת באמצעות מדע (משכנע!), אמונה במין האנושי, אופטימיות, והרבה חוש הומור. את הספר קראתי ברצף. קשה להוריד אותו מהיד. והחיוך שעלה על פניי בשלב די מוקדם נשאר שם עד סוף הספר.

חובבי המדע הבדיוני יגלו בספר חברים ישנים ומוכרים (הלו ראמא, הלו שלדון) שיעלו את מפלס החיוכים עוד יותר. אבל זה בעיקר בונוס חביב. ההתייחסות המועצמת להשפעת האדם על האקלים קצת הציקה לי, אבל היא בטלה בשישים אל מול מעלות הספר האחרות (ובמידה מסוימת גם הופכת ללא־רלוונטית לאור העלילה כולה…).

השורה התחתונה - ספר נפלא, מצחיק, אנושי, וכן - גם מד״בי. תודה להוצאת ׳הכורסא׳, ולתומר בן אהרון על תרגום מצוין.

רוצו לקרוא.