קצה העולם

הספר היה מועמד לפרס גפן בקטיגורית ספר המקור

יש קצת ספוילרים בסקירה.

*****

"We are the crystal gems. We’ll always save the day. And if you think we can’t, we’ll always find a way.”

לא זאת לא סקירה של Steven Universe. זאת הקבוצה הלא נכונה ואני לא חושב שיש לי מספיק מילים בשביל זה. זאת סקירה של "קצה העולם" שמאד, אבל מאד הזכירה לי את Steven Universe, רק שהסדרה הרבה יותר טובה, אבל אני אגיע לזה.

קצה העולם מספר את סיפורה של סבתא, שורדת של כוכב חייזריה המרוחק והאם המאמצת של הילדה האנושית עודפ'ם. סבתא התחילה את המסע כילדה קטנה שהזדקנה במהלך המסע אל המושב גנוח בכדור הארץ המרוחק. וכשהיא נחתה היא ישר עברה להתגורר בצריף מבודד בקצה המושב שם היא יכןלה לחשוף את גלגליה וליטרלי לחלוץ את עצמותיה. היא חושדת, די בצדק שבני האדם יתקשו לקבל אותה כמו שהיא.

החברה היחידה של סבתא היא חסידה (כזאת עם כנפיים ומקור), עוד שורדת מחייזריה. חסידה, בניגוד לסבתא, מצליחה להשתלב בחברה האנושית, ספציפית במערכת החינוך הישראלית שם מצאה את מקומה כמורה לביולוגיה (ואז גיאוגרפיה ואז מתמטיקה) בדגש על חגי ישראל. חסידה היא הדודה המאמצת של עודפ'ם. היא יכלה להיות האמא המאמצת, אבל סבתא שכנעה אותה להשאיר את עודפ'ם אצלה.

סבתא לא יודעת לגדל ילדים. היא ילדה קטנה בגוף של חייזרית זקנה ניצולה של מסע ארוך ומענה בחלל, אבל כמו זקנה סטריאוטיפית היא חושבת שהיא יודעת הכי טוב עבור כולם. היא מחליטה לגדל את עודפ'ם על דיאטה של דייסה כחולה ששורף לה את העצמות ומחזק את השלד כך שהוא יוכל לשרוד מסע בחלל. הדעות של אחרים לא מעניינות אותה כי סבתא יודעת הכי טוב עבור כולם – וזה מה שהופך את החצי הראשון לעצוב, מקסים ומזעזע ברמות על.

הספר הזה הוא ספר ילדים למבוגרים (או לנוער), ז'אנר מאד שונה מספר ילדים שגם מבוגרים יכולים להנות ממנו. ספר ילדים למבוגרים הוא ספר עם כל הקסם של סיפור ילדים, אבל מכיל תכנים שאני אישית לפחות לא הייתי קורא לילדים שלי בשום פנים ואופן. למה לא? כי לא מקריאים לילדים סיפור על איך סבתא מאכילה ילדה קטנה בכפייה דייסה ששורפת לה את העצמות. אמנם, סבתא כאן היא ניצולה של טראומת מלחמה שאיבדה את המשפחה שלה וליטרלי הפכה לזקנה לפני זמנה, ואמנם זה מועבר בחן ובחינניות של סיפור ילדים, אבל בעיני זה רק הופך את זה ליותר מזעזע – לא פחות.

בהמשך הספר הופך להיות לסיפור ילדים קלאסי שבה כל חוקי הפיזיקה של היקום עוברים שינוי כדי לקדם את העלילה בכיוון הנכון. סבתא עוברת מסע תיקון ובסוף יש איזהשהו סוף טוב, ואנחנו גם לומדים שהחטא העיקרי שלה היה שהיא שללה מעודפ'ם את חופש הבחירה (כהורה לילדים קטנים, זהו מסר מאד בעייתי בעיני), אבל בשבילי זה לא היה מספיק בשביל לפצות על הזעזוע ההתחלתי וכשחשבתי על זה התחלתי להשוות את הספר ל-Steven Universe.

למי שלא מכיר, Steven Universe היא סדרת אנימציה אמריקאית שמביאה את הסיפור של ילד אנושי, סטיבן, המגודל ע"י משפחה חייזרית, ה-Crystal Gems. מדובר באבנות חן אנושיות שברחו מכוכב הלכת חסר הרגשות שלהן לכדור הארץ שבו הן יכולות להיות עצמן. סטיבן הוא חצי אבן חן וחצי בן אדם. אמא שלו הקריבה את חייה כדי שיוכל להיוולד. ואבנות החן האחרות בחבורה שלה נאלצו לגדל אותו לבד כשגם הן לא ממש יודעות מה הן עושות.

יש המון נקודות דמיון בין הספר לסדרה, אבל יש גם הבדל אחד מאד חשוב. הסדרה דואגת להביא לנו את כל הקסם של הילדות כבר על ההתחלה ורק בסוף העונה הראשונה אנחנו נחשפים לטראומה ולטרגדיה שמלחמה יכולה להביא איתה. זה עוזר לתווך ולעדן את הנוראיות של מה שקורה בסוף העונה – כי מלחמה היא אכן דבר נוראי. בספר, לעמת זאת, על ההתחלה אנחנו נחשפים לטראומה של סבתא, לעינויים שהיא עברה ולעינויים שהיא מעבירה וזה מאד צובע את המשך הסיפור שמנסה להיות סיפור ילדים קלאסי.

זה בהחלט יכול להיות מהלך מכוון מצד הסופרת להביא את כל הפרטים הקשים על ההתחלה, אבל בשבילי המשמעות של ההחלטה היא שחצי השני של הספר שהיה הרבה יותר יפה בעיני מואפל ע"י החצי הראשון – במקום שהחלק האפל יואר ע"י החלק הרך. בעיני זה לא מתאים לגילים צעירים ולכן אני מגדיר את הספר הזה כספר ילדים למבוגרים.

האם מבוגרים יכולים באמת להנות ממנו? לפי דעתי כן, הספר הזה הוא יותר עמוק ממה שהוא נראה והקסם של הילדות הופך את הספר למקסים בנוסף למזעזע ואני בהחלט חושב שיש א.נשים שיאהבו את השילוב. אישית פחות הצלחתי להתחבר.