רותירות
יעל משאלי
רות מתעוררת בחדר התאוששות אחרי בדיקת קולונוסקופיה ומוצאת את אבנר מוטל על הרצפה, סביבו רופאים ואחיות. ככה, לקראת יומולדת שישים, היא מתאלמנת. לפניה משתרעות השנים הבאות והן דורשות מעשים שכמוהם לא עשתה מעולם, כמו לנקות פילטרים של מזגן, כמו לעבור דירה, כמו להיות עם גבר זר.
לפני שתעשה משהו מכל אלה, ולפני שתתחיל לתכנן את שארית חייה, היא צריכה לברר, וגם זה בפעם הראשונה, מה באמת־באמת בא לה עכשיו, כשהכול פתוח ואפשרי.
רוּתירוּת הוא רומן המפליג במיומנות וללא מורא בים האפרפר של ראשית הזיקנה ומגלה בו איים של חמדה וגם מעמקים של אין אונים ובדידות.
יעל משאלי, סופרת ותיקה וכיום גם אזרחית ותיקה, בוחנת באומץ, ברגישות ובהומור את הקטרקט ואת דליפת השתן, את הבדידות ואת השלווה, את המיניות ואת האינטימיות שנקרות בדרכה של אישה שאוטוטו כבר יש לה סוכרת.
רוּתירוּת הוא ספרה האחד־עשר של יעל משאלי כלת פרס ראש הממשלה ליצירה עברית. כל ספריה היו רבי מכר, ובהם כרת, מוּתרוֹת ואמא וזהו.
רוּתירוּת מציע מבט עמוק, כן ועוצמתי על חייה של אישה המגלה את עצמה מחדש בשלב חיים מאתגר ומורכב.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
כבר קראתי ספרים על גיל המעבר, על השלב הזה שהגוף משתנה וגם העולם, בספר הזה יעל משאלי כותבת על זקנה, על איך שזה מרגיש, ממקום מאוד סובייקטיבי. זה לא סיפור מצחיק כמו הזקן בן המאה שיצא... וזה לא סיפור בוטח או קיצוני. ואולי זו אני, שמזדקנת.
רות, גיבורת הסיפור, מתאלמנת במפתיע בגיל 60 אבל רק כשהיא יוצאת לפנסיה, ארבע שנים אחר כך, היא מרגישה שדברים צריכים להשתנות. היא לא טיפוס שממהר לנוע, בשום תחום. היא עוברת דירה, ומנסה להבין איך לחיות בטוב, לבד, איך להיעזר אבל לא להיות מסכנה או מעמסה על בנותיה. איך יוצרים חברויות, למה יוצאים מהבית, מה מתאים לה, מה נעים לה.
יש בסיפור הזה כנות, ופשטות ברצון של הגיבורה מעצמה ומהעולם, כל כך התחברתי להיעדר היומרה, וחוסר הרצון לחנך ולומר איך נכון לחיות.
כי שיט הפנז... אבל החיים - חיים.
למרות שאני עוד לא שם, ולא מאחלת לעצמי להיות לבד בגיל 60, יכולתי לראות את עצמי במקום רות.
אהבתי ממש. תודה יעל משאלי, על עיניים טובות, וכתיבה משובחת, שכותבת ושותקת מילים במקומות הנכונים.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
