רילוקיישן

האמריקאים האלה, לא מסוגלים לבטא 'ח' פונים אליה 'לִילָה' ולא לילך. בעלה התרגל לביטוי שמו כ'מיכַּאֵל' ומציג את עצמו כך, לא מתקן. באמריקה זה נחשב בלתי מנומס. לילך (המספרת) מתעקשת להציג עצמה בשמה האמיתי. לבנם שנולד בארץ האפשרויות קראו אדם שעובר היטב בשתי השפות.

הזוג שוסטר חי 17 שנה בפאלו אלטו, עמק הסיליקון. החיים הטובים. סביבה מבוססת, שכונה מטופחת, בית גדול מתוחזק היטב בידי עובדת זרה. הכלב הבלתי נמנע העונה לשם 'כלב'. מיכאל ששירת ביחידה מובחרת יושב על משרה טובה וכסף בלי עין הרע. מעגל קרוב של עוד ישראלים. כמוהם, יש מי שעשו רילוקיישן לאמריקה בעקבות הקריירה. ההורים יותר ישראלים מאמריקאים ובנם להפך. גדל כילד אמריקאי בין ילדים כמוהו, כעת הוא תלמיד תיכון וענני החשד והסערה מתחשרים ממעל.

ג'מאל ג'ונס מת במסיבה. לא ברור בוודאות ממה, אולי סמים. או מי אשם, אם בכלל. אבל זה לא מרגיע את החשדות, ההאשמה השקטה. ג'מאל היה נער שחור שאימץ את האיסלאם וחסיד התנועה המיליטנטית 'ניישן אוף איסלאם'. כאילו לא די בזה, האנטישמיות מרימה את ראשה המכוער כשפול ריד, נער שחור מאזור קשה יותר- 'הצד הלא נכון של המסילה' בסלנג- פוגע בבטן הרכה של הקהילה היהודית. תקשורת הפוליטיקלי קורקט הצבועה מנסה להציג אותו כקרבן הנסיבות אחרי ש'הלבנים האלה' קנו בזול בתים באיסט פאלו אלטו כולל זה בו גר ודחקו אותו להתקרב לכנופיות ולרחוב. אוי, המסכן. מה הוא אשם.

אורי זיו, ישראלי החי במקום ואב לתלמידה. בדומה למיכאל יוצא יחידה מובחרת וקצין מעוטר. אחרי תקריות נוספות הוא מציע ללמד את הנערים הישראלים הגנה עצמית וקרב מגע. הוא כריזמטי, יודע לסחוף את הנערים ולילך נוכחת לחרדתה שהאימונים שלו רחוקים משסברה.

כנשים אחרות בקהילה הישראלית העובדות או מתנדבות על תקן רכזות ויועצות לזה או אחר לילך הינה רכזת תרבות בבית אבות. אבל עולמה הבטוח מתערער נוכח האלימות, הילד שגידלה משתנה מול עיניה. היא תיחשף לאמיתות קשות אודותיו שיערערו את תחושת הביטחון ויטילו אותה למערבולת חשש וכאב אימהי. גם אורי, מסתבר, אינו שה תמים.

הספר אינו רק על הטירוף אליו נקלעו המשפחה והקהילה. הוא על המרחק, הזרות, הניתוק מדור הסבים שרואים את נכדיהם שגדלים בעולם כה שונה בתמונות, שיחות סקייפ וביקורים מזדמנים. דור הביניים שעדיין נושם את הארץ בה נולדו, גדלו, עשו צבא ושרו את שיריה. דירתם בתל אביב, הבית בחיפה שם גרים הורי לילך והקיבוץ בו גדלו מיכאל ואחיו אסי. הפער בין ישראל החברמנית והדוגרית מוכת הפיגועים ואמריקה הקורקטית שגם אחרי שנים רבות בה קשה להתרגל למרות הנוחות והכסף הטוב מול השכר בישראל.

הנימוס המלאכותי, התקינות הפוליטית שבא לך לתלוש את השיער. העוגה 'אמייזינג' גם אם שמו בה מלח במקום סוכר והילד או המתבגר תמיד 'וונדרפול' גם כשהוא מתנהג כמו דרעק קטן. הקירבה בין מי ששירתו יחד ב'איזראלי ארמי' שקשה לאמריקאים להבין. בביקור מולדת נהג המונית דורש סכום פסיכי ומוריד לאחר מיקוח קל עם לילך. 'בשבילך, נשמה'. זה שבקליפורניה יסתכל עליך כעל משוגע אם תתמקח. אני לא חבר שלך.

כמה שעות טיסה ואיזה עולמות שונים.

קראתי כמעט ללא הפסקה כמו ספריה הקודמים של המחברת. סוחף ומרתק, חושף בהדרגה את הנפשות הפועלות.

'אף פעם לא ידעתי מתי נמתחה הגדר הזו- מיכאל ואני בצד אחד, אסי ויעל בשני- אבל היה ברור לי שהיא עשויה מכסף'