רק היפים
קליפורניה, 1938 . חייה של רוזי בת השש־עשרה מתהפכים
ביום שבו הוריה נהרגים בתאונת דרכים. כשאימהּ על ערש דווי,
היא מחלצת מפיה של רוזי הבטחה: שתשמור על הסוד שלה,
שלא תדבר על הצבעים שרק היא רואה. רוזי עוברת לחסותם
של טרומן וסלין קאלוורט, בעלי היקב שבו עבד אביה, אבל
הבדידות והאבל שלה קשים מנשוא והיא עושה טעות: לא רק
שהיא מספרת על הצבעים, היא גם מוצאת את עצמה בהיריון.
אוסטריה, 1947 . הלן קאלוורט, אחותו של טרומן, חוותה מקרוב
מה המשטר הנאצי מסוגל לעשות, והיא מחליטה לחזור לארצות
הברית. אבל כשהיא מגיעה לכרם השלֵֵו של אחיה ו מגלה מה
התרחש שם תשע שנים קודם לכן, היא מזדעזעת. הלן נחושה
למצוא את רוזי שהורחקה מהיקב, וכך נחשפת לחוקי השבחת
הגזע בארצות הברית. היא נוכחת לדעת שהמלחמה אמנם
נגמרה, אך קרבות רבים עדיין לא הגיעו לסיומם.
רק היפים הוא רומן יוצא דופן על אהבה, הקרבה,
מסירות ואומץ, שחודר עמוק לתוך הלב.
"סיפור רב רבדים ושובר לב." לייבּררי ג'ורנל
"מסע של אבל, תקווה והזדמנות שנייה, שמזכיר לכולנו
שאנחנו יכולים לחולל שינוי." היסטוריקל נובל ריוויו
על המחבר/ת
מחברת רבי־המכר סוזן מייסנר טווה במיומנות סיפור הנע בין
שנים ויבשות, ויוצר תמונה בוהקת בצלילותה. ספריה הקודמים
של מייסנר, 'זוהר כמו גן עדן' ו'סודות של חיים מופלאים',
ראו אור בעברית בהוצאת מודן.
רומן היסטורי המשלב בין קליפורניה של שנות השלושים לאוסטריה שלאחר מלחמת העולם השנייה, ועוסק באהבה, הקרבה, סודות, אבל וחוקי השבחת הגזע בארצות הברית.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
"רק היפים" שכתבה סוזן מייסנר ויצא בהוצאת מודן, הוא אחד הספרים היפים והמרגשים שתוכלו לקרוא.
לו הייתי ממשיכה לעבוד בחנות הספרים שעזבתי לפני ארבע שנים, אני יודעת בדיוק למי הייתי ממליצה עליו. לאינה, לקלרה, לחנה, לאיילה, לרחל ולכל הקוראות שאוהבות רומנים היסטוריים, סיפורים מתקופה אחרת, אבל כל כך רלוונטיים גם היום. לא יכולתי להפסיק לקרוא, וסיימתי את הספר עם דמעות בעיניים.
זהו סיפורה של רוזי, נערה בת שש־עשרה שהתייתמה מהוריה, שהיו כורמים בחווה בארה"ב בשנת 1938. היא נותרת גלמודה בעולם, תחת השגחת רשויות הרווחה. הרשויות מסכימות שתעבוד כעוזרת בית אצל בעלת הכרמים, שמקבלת עליה גם אפוטרופסות. אבל כמובן, הדברים מסתבכים...
לרוזי יש סינסתזיה (Synesthesia), ובעברית – עירוב חושים. זו תופעה נוירולוגית שבה גירוי של חוש אחד מעורר באופן אוטומטי ועקבי חוויה חושית נוספת. רוזי רואה צבעים כשהיא שומעת קולות. הוריה חשבו שעדיף לה לא לדבר על כך, כי אנשים לא יבינו ועלולים לחשוב עליה דברים רעים. וכך באמת קורה.
אני ממליצה לכם לקרוא מה עבר עליה, ותבינו עד כמה רשויות הרווחה באותן שנים היו פטרוניות, ולאן הגישה הזאת עלולה להוביל. הסיפור הבדיוני מבוסס על אנשים אמיתיים ועל מוסדות אמיתיים שפעלו באותן שנים.
הסיפור הזכיר לי את "הנשף" מאת אנה הופ ואת "מריר בפה" מאת מוניק טרואונג, והשאיר אותי עם המון מחשבות על אמפתיה, תמימות וכוחה של הבטחה.
ממליצה לכם ממש!!!!
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
