שדות גולדברג

"שדות גולדברג" הוא לא ספר פרוזה רגיל. הוא מדלג בין זמנים, מציג קשת רחבה של דמויות, פרקים בני עמודים רבים לצד פרק של חצי עמוד, חלקו הוא בכלל התכתבות בווטסאפ שפוגשת מונולוג פנימי ואין לו סוף סגור. שדות גולדברג הוא לא ספר רגיל, וזה סוד הקסם שלו.

📖 במה עוסק הספר?

דורה היא מושבניקית בת ארבעים ושמונה, אמא לשתי בנות נוער שמגלגלות אליה עיניים, עובדת בעבודה שהיא שונאת ונשואה לחקלאי הרציני והממעט במילים, אבינועם. הו, אבינועם.

לרגל יום ההולדת החמישים של אבינועם, הוא מעביר עם דורה ועם זוג חברים לילה של אלכוהול ומשחק של "אמת או אמת" בו הוא נשאל על הפנטזיה הסודית שלו. אבינועם פולט את התשובה שאף בת זוג לא רוצה לשמוע - "להיות בלעדיך, דורה".

כשתיבת פנדורה נפתחת, קשה לסגור אותה. תוך זמן קצר, אבינועם עובר לבית קטן במושב צמוד ואפילו נכנס לזוגיות עם שחקנית מפורסמת שמתגוררת באזור. לעומתו, דורה מאבדת את העבודה, את החברים ומוצאת את עצמה במאבק הישרדות על הזהות שלה וזכותה להגשמה עצמית.

לאורך הספר שזורה תעלומה העוסקת באחיו של אבינועם. האח שעזב מסיבה לא ברורה שהולכת ומתבהרת לאורך הספר וחושפת הרבה מהמניעים והתשוקות של הדמויות בחבורה.

📖 מה חשבתי על הספר?

+ מצחיק: שני הדר הצליחה לזקק את מיטב התובנות על קבוצות ווטסאפ. מהשמות המגוחכים של החברים בהן, הקבוצות הסודיות שנפתחות כדי לבוז למקוריות וחוסר הסבלנות למילה "מקליד/ה". בנוסף, בדיחות על טבעונים, רוחניקים ושיער שחי מקשטים גם הם את הספר.

+ כתיבה מעגלית: הספר אינו כרונולוגי. הוא מדלג לאורך תקופה של עשרים שנים ומאפשר בכך זוויות הסתכלות שונות על אירועי המפתח בספר, כמו על הערב בו אבינועם מכריז על כך שמאס בדורה או על המתח המיני בין הזוגות שבחבורה.

+ החיים בקהילה: הספר ממש החזיר אותי לימי סטארס הולו בגילמור גירלז. אווירת קהילה עם מיליון טיפוסים שלכל אחד אופי שונה, סיפור משלו ותחושה שאפשר לכתוב ספר רק עליו. נהדר!

+ סוף: לספר אין סוף סגור. אני בוחר להאמין שהמטרה בספר היא לעבור עם דורה מסע שסופו לא באמת משנה, אלא עצם היציאה אליו. ולגבי השאלות הפתוחות? כל אחד יוכל להשלים אותן לפי רצונו.

📖 לסיכום...

ספר חווייתי, יומן מסע מהנה ועשיר שמשאיר את הקורא עם שאלות, תהיות וזכרונות טובים.

מומלץ בחום.

שאלתי את שני מה הייתה ההשראה לספרה, ולדבריה, "המקום שבו אני גרה הוא ההשראה לסטינג המושבי. הסיפור התנ"כי של קרבות ברק וסיסרא ודבורה הנביאה גם הוא ברקע כהשראה, אבל גם הוואטסאפ של האמהות, והבנים המתבגרים שלי, וכל דבר שקורה כאן במושב. במשך לא מעט זמן, בכל פעם שנכתבה בקבוצה של המושב הודעה מצחיקה או איזוטרית ממש, שמרתי אותה בקבוצת "שדות גולדברג - חומרים לספר" שיש לי עם עצמי. זאת דוגמה. והיה איזה בוקר למשל, שחזרתי מוקדם מהבריכה וראיתי שלושה מוותיקי המושב צועדים מחובקים. עצרתי לידם ואמרתי להם "אתם כל כך הולכים להיכנס לספר החדש שלי". החיים בקיצור - אין יותר השראה מהחיים."