טוב, בואו נעשה את זה קצר הפעם:

הספר הזה מושלם.

טוב, עכשיו ארוך:

לסופי פוסטר בת ה12 קצת קשה להשתלב בחברה, היא ילדת פלא מחוננת שמצליחה יותר מדי בלימודים ואחרים מקנאים בה, ובמקביל היא סובלת מכאבי ראש ושומעת קולות של מחשבות של אנשים סביבה – מה שהיא כמובן דואגת לשמור בסוד כדי שלא יחשבו שהיא השתגעה. עד שיום אחד היא פוגשת נער מסתורי, שמגלה לה מה היא באמת ולאן היא שייכת. סופי מגלה עולם חדש ומופלא, רוכשת חברים חדשים, ובבת אחת כל מה שהיא ידעה והכירה מתהפך – היא אפילו הופכת להיות פופולרית במיוחד. אבל עם כל ההנאה יש גם סכנות לה ולמשפחה שלה…

יש כאן תקציר מאד תמציתי ולא באמת משקף של הספר הזה. העלילה היא יחסית סטנדרטית לספרי נוער – נערה שמגלה שהיא [קוסמת, חצויה, חרשית פלאות, השלם את החסר], מכירה עולם חדש עם הרבה מושגים חדשים [גובלינים, תחבורת מטריות, פגסוסים…], הולכת לבית ספר חדש [הוגוורטס, מחנה החצויים, מגיסטריום, you name it], ויש גם נבל וסכנות.

א-ב-ל – למרות שמאז הארי פוטר יש לא מעט ספרים וסדרות שהלכו לכיוון הזה – בספר הזה שאנון מסנג'ר עשתה את זה פשוט מושלם.

קודם כל העולם עשיר בפרטים. החיות והיצורים, הלימודים ושיעורי הבית, חפצים שונים ודרכי תחבורה, ממש הכל מכוסה. בניגוד למגיסטריום שהיתה סדרה חביבה אבל מאד דלה בבשר – כאן יש המון תוכן (כ450 עמ'!), וזה רק הספר הראשון כך שברור לי שבספרים הבאים התוכן הזה יתעצם עוד.

הדמויות – לא עוד השלישיה הנצחית של גיבור, חברה חכמה וחבר שטותניק. הפעם הגיבורה היא בת, ואין לה שני חברים צמודים אלא חברים במעגלים שונים, משכבות שונות, ובעלי סוגי אופי שונה.

העלילה – פשוט מותחת, מרתקת, סוחפת. בין אם אלה החלקים היותר רגשיים כמו סופי שנאלצת להיפרד מהמשפחה שלה ולהסתגל לדברים חדשים, ובין אם אלה החלקים היותר מותחים – מציוני מחצית ועד סכנות אמיתיות.

הרגשות והדקויות – בהרבה ספרים נוטים להשתמש בגיבור שהוא יתום או חצי יתום, וכך הוא יכול בקלות להתנתק מהמשפחה שלו ולעבור לעולם החדש. כאן הסופרת הלכה בדרך הרבה יותר קשה בלי קיצורי דרך, וזה מעשה אמיץ מאד. סופי צריכה להתמודד עם דברים כמו הדאגה מה להגיד למשפחה שלה אחרי שהיא נעלמה ליום שלם, או פרידה מהם והסתגלות לבית אחר. חלקים שממש יגרמו ללב שלכם להיצבט. וזה באמת קורה לאורך כל הספר – ההתנהגות של סופי אמינה והיא מתנהגת באמת כמו נערה שנעה בין חשש ודאגה לסקרנות ורצון לידע, היא מתעקשת לקבל תשובות על דברים לא ברורים ולא מתביישת לשאול מה שהיא לא מבינה.

עוד נקודה שאהבתי זה דווקא בתרגום – בספר יש לא מעט הערות של המתרגמת (גליה אלוני-דגן) שדואגת להשלים לקורא הצעיר מושגים שונים, מיצורים מיתולוגיים ועד שמות של ערים ספרותיות. בעיני זה מאד חשוב.

היה איזשהו קטע בספר, מתישהו אחרי החצי, שפתאום קלטתי שאני כולי נסחפת בעלילה, מרגישה את הלב שלי דופק ומתרגש – והרגשתי ממש שאני חוזרת לגיל החטיבה, מתי שקראתי את הספרים של הארי פוטר בפעם הראשונה. ספרים שממש הצליחו לשאוב אותי לעולם שלהם. אז אם אני צריכה להכריז על היורש של הארי פוטר – זו הסדרה הזו.

הספר מתאים בעיני פחות או יותר מגיל 10 ומעלה, כמו שאר הספרים בז'אנר (נוורמור, פרסי ג'קסון וכו'). יש בהם קטעים מפחידים וסכנות מוות, שעלולים פחות להתאים לגיל צעיר מדי.

נ.ב. ועוד לא דיברתי על הכריכות!!!!

הסקירה היא כוללת על שמונת הספרים הראשונים עד למורשת. אין ספוילרים.

טריגרים: אין מין. יש אלימות קלילה. אין נשיקות. יש התעללות הורית.

סדרת שה"ה (תסלחו לי, השם ארוך אז קיצרתי....) הוא סדרה ארוכה שתורגמה משנת 2016 עד היום ויצאה בהוצאה משותפת של כנפיים ושל כתר. הספר השמיני יצא ביוני 2022, ובקרוב ייצא הספר ה8.5 (שמהווה תקציר עלילה ודמויות אשר לא יתורגמו אבל יש גם עוד משהו שהוא חיוני להבנת העלילה של הספר התשיעי.) הספר העשירי יהיה גם הספר האחרון בסדרה.

סופי פוסטר היא נערה רגילה ונחמדה. או זה לפחות מה שהיא חשבה כאשר פיץ' ואביו, אולדן, מביאים אותה מהעיר האנושית שבה התגוררה ומגלה שהעולם שונה ממה שחשבה, ושסודות רבים מקיפים אותה, את העבר שלה, את העתיד שלה, ובעיקר – את ההווה שלה. כאשר ארגון מסתורי בשם הברבור השחור מסבך אותה ואת חבריה בהרפתקאות מסמרות שיער – אין לסופי ברירה אלא להתחיל לחקור את הסודות שמאחורי האליקורנים (לא, אין פה טעות כתיב.), מאחורי להבת הנצח, ומה זה לעזאזל רדת הלילה, ולמה לכל הרוחות העיניים החומות שלה כל כך שונות בעולם החדש שאליו היא נקלעה.

וכל זה – בלי להזכיר אלף חמוד ומתוק, אלף עם שיער סורר, וקונדסן מופלא עם כישרון מיוחד לחפצים – שכל אחד מהם מעוניין בה. אה, וגיל ההתבגרות גם הוא מרים ראש. ושלל דמויות מחכות בכל ספר וספר – חלק יותר מעניינים, וחלק פחות. על הדמויות ארחיב יותר בחלק הספוילרי. רק אומר דבר אחד – רו לשלטון!

מבחינת בניית העולם – צריך להבין שהספר הראשון הוא רק ההתחלה והוא ממש לא חושף את הסודות, ההפתעות, והטוויסטים שיש בספר. כן, המרובע הזה של סופי ושלושת הבנים שמעוניינים בה גם נמצאים שם, אבל הם לא העיקר. יש פה כל כך הרבה היגיון פנימי וכל כך הרבה השראה מהארי פוטר (לא לחינם אני קורא לאביו של קיף לוצ'יוס מאלפוי למרות שהוא בכלל לורד קסיוס. הם פשוט אותו הדמות בראש שלי.) ויש פה כל כך הרבה רגעים שבהם אני צוחק, צורח, המום, במתח, או שמתעסקים בקקי של אליקורנים. או בתחת נוצץ. או בכל דבר אחר.

ואתם יודעים מה, זה ממש לא משנה לי שמדובר בסדרה לנוער צעיר ונוער בוגר – זאת סדרה שאפשר לתת לילדים לקרוא בשקט. כן, למרות בדיחות הקקי. למרות התחת נוצץ. כי כל זה נכתב בהומור, ולפעמים אני מעדיף הומור על פני חדשות על פיגועים ושטויות של הכנסת. כשאני בולע את הספרים – הם פה והצליחו לתת לי חודש פברואר מדהים שבמהלכו קראתי שבעה ספרים באורך הגלות.

מה שיותר בולט פה, ומתבטא הרבה בספרים המאוחרים גם, הוא ההתעסקות במסרים האקולוגיים, הביולוגיים ומה שביניהם ששאנון מסנג'ר עצמה כותבת. גם אם לא לגמרי מבינים מה שהיא כותבת – זה תמיד מעניין וחשוב לקרוא גם אם זה לא לגמרי ברור מה שהיא כותבת. והיא מתעסקת הרבה בביולוגיה כי זה חלק מהדברים שמלוים בעיקר את הספר השביעי.

ואם כבר הזכרנו את הספר השביעי, הלא הוא פלאשבק, הוגנב לאוזניי שהרבה קוראים לא אהבו את הספר השביעי. תמשיכו לא לאהוב אותו מצידי. אני מציב אותו במקום הראשון במדרוג הספרים שלי. לא רק שהוא נתן לי קצת מנוחה והפסקה מבלגן פוסטר, הספר הזה נותן הזדמנות להעמיק במערכת יחסים של שתיים מהדמויות האהובות עליי – ומבחינתי – זה סיפק אותי לגמרי.

בקיצור – קחו את הספרים ותצללו לעולם שכולו פוסטר. כי עד כמה שהיא יכולה להיות נערה מעצבנת (והיא כזו בדרך כלל), שום דבר לא ישבור את השיא של ילד הקקי שגרם לי להתעצבן בכל כך הרבה חלקים – סופי עושה מעשים מטופשים כי זה מקדם את העלילה. ילד הקקי עושה מעשים מטופשים כי זה הוא. וכשאני מדבר על ילד הקקי אני מדבר על הארי פוטר.