שנת הארבה

על הספר

רידלי ווקר, או בשם הקוד שלו "קיין" הוא סוכן חשאי שמתמחה בחדירה לאזורים מסוכנים שלא נגישים, ולבצע שם משימות מגוונות - החל מאיסוף מידע או לשמש כאיש קשר, ועד למשימות חיסול מורכבות.

במשימה בה קיין נשלח להיפגש עם מודיע בשטח עוין, כמה אירועים גורמים לכך שהוא נפגש עם סופר - טרוריסט שנחשב למת, ומשם אנחנו עוקבים אחרי המצוד אחריו כגורם עוין שמאיים על העולם כולו.

מה חשבתי במהלך הקריאה

תקשיבו, שנת הארבה נראה ומרגיש כמו ספר אבל בעיניי הוא בכלל תסריט, וזה נוכח כמעט בכל אספקט.

אני מודה, את לבד בתיאטרון המוות לא קראתי (עדיין) אבל שמעתי עליו ועל טרי הייז כל כך הרבה המלצות שהחלטתי לקרוא את שנת הארבה למרות שתת הז'אנר של ריגול הכי פחות מדבר אליי.. אם היה שווה את זה? בגדול כן, אבל צריך לשמור על ראש פתוח לכל אורך הקריאה.

תנו לי להסביר למה אני חושב על הספר כתסריט - ונתחיל בקצב העלילה, מדובר בספר ארוך (כמעט 700 עמודים) וההתחלה איטית מאוד, או אפילו נכון יותר לומר שהיא לא ממוקדת מספיק, יש רצף אירועים שמרגע שהוא מתחיל לא נפסק עד סוף הספר בעצם. זה לא שאין קו עלילה ברור אלא שלוקח לו זמן להתגלות ולהסתדר.

הסיפור נכתב בגוף ראשון, וזו גם בחירה מכוונת שמוסיפה לתחושה שלי לגבי עניין התסריט - קל הרבה יותר להרגיש ולהישאב לאקשן שלא נגמר בצורה הזו, ובסך הכל זה אכן מוסיף, כשדברים התחילו לזוז מצאתי את עצמי קורא ברצף ומחכה לראות איך העלילה תתקדם.

וכאן אני אגיע לסיבה המרכזית בגינה יצאתי בהכרזות, מי שמחפש עלילה מחושבת וממוקדת של תעלומה מרכזית יתאכזב ברמות. זה גם לא ספר שמתמקד בדמויות, אם כי אני אציין לטובה שברובן הן מאופיינות ומוסיפות צבע לעלילה - כאמור, יש כאן המון אקשן שלא נגמר. ואגב, זה לבד לא באמת כזה עניין כמו שהספר בדיוני, ולא סתם בדיוני כמו כל ספר שלא מבוסס על מקרה אמיתי, לפני שהתחלתי לקרוא כבר שמעתי שהייז הכניס מוטיב של מדע בדיוני בספר - כשהגעתי לקטע מסוים הייתי בטוח שזו הכוונה ולא ממש התרגשתי מהעניין, אבל בשלב כלשהו הספר לגמרי משנה כיוון ונכנס לז'אנר מד"ב בכל הכוח. אם זה רע? לא. אבל אני לא אכחיש שברח לי תוך כדי קריאה "מה? מה קורה פה" - בקיצור, לבוא בראש פתוח.

אגב בדיוני, גם אם נתעלם מכל הקטע שהייז מערבב בין ז'אנרים כל ההתרחשויות עצמן גם הן בדיוניות ממש, החל מיחס לפציעות - כמעט כאילו קיין הוא סופרמן או משהו ועד ליחס רגשי של הדמויות בינן לבין עצמן.

טריגרים ותכנים רגישים

רצח, מוות, פציעות חמורות, תיאורי גופות, עינויים.

לסיכום

איך לסכם? בסך הכול די נהניתי, אני לא חושב שהספר מתאים לכל זמן - הוא לא בדיוק "ספר טיסה/חופשה" אבל גם העומס שבו לא נובע מהתעמקות אלא מכמות האירועים שמתרחשים. אם כוונת המחבר הייתה להביא ספר מתח שמטשטש את הגבולות של עצמו בשביל להמשיך לרוץ הלאה ולספק עוד אקשן - הוא הצליח, מעבר לזה אם אתם מחפשים ספר מתח מחושב זה פחות המקום.

683 עמודים | תרגום: יואב כ”ץ | מאי 2025

תודה שקראתם:)