תוציאו את הילד מהמסך!

כמו בכל ספר שנוגע בענייני מדע ובריאות, אציין מיד: הספר נכתב בידי ד"ר ופסיכיאטרית מוסמכת ורצינית, כולו מגובה במחקרים רציניים, והספר מסכם ניסיון טיפולי של מעל עשרים שנה בנושאים אלו של המחברת. הספר נכתב מהניסיון האמריקאי, וברור שיש שוני בין המציאות החינוכית בישראל לבין אמריקה, ובכל זאת ניתן ללמוד גם על המצב בישראל הרבה, ולענ"ד הספר רלוונטי גם לישראל (ראו עמ' 393–394).

אירוני מעט לפרסם סקירה על ספר כזה ברשת חברתית. אבל זה בחינת "וַיִּגְזֹ֤ל אֶֽת־הַחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּהַרְגֵ֖הוּ בַּחֲנִיתֽוֹ" (שמואל ב' כג, כא)

קול רִנה

יהיו הדברים לעילוי נשמת רִנה שנרב הי"ד, שלעילוי נשמתה אחד הפרויקטים נקרא 'זמן רִנה', הקורא לנו להתנתק מהמסכים ולהתחבר למשפחה, לחברים וללימוד תורה ולקריאה, ולשאר עשיית דברים טובים במציאות הממשית.

FOMO

כשנפל הוואטסאפ אתמול, כמה זמן לקח לך לשים לב? מה הרגשת בידיים, צורך לגשת למסך לבדוק – אולי חזר? צורך להתקשר למישהו או לשלוח בדרך אחרת? כמה שוני בין העידן שבו לשלוח מכתב לאדם היה יכול לקחת ימים או שבועות, תלוי במרחק, לבין הזמינות היום. טובות גדולות נוצרו מזה בעולם, אבל יש מחירים גם, וראוי להכירם, להיות מודעים אליהם, ואולי בכך לצמצמם.

כדתי, שומר שבת, אני מכיר איך זה להתנתק לגמרי מהמציאות הוירטואלית: מהחדשות, מהפייסבוק ומהוואטסאפ וכיוצ"ב, ולהיות מסוגל להתרכז ללא כל הגבלה כמעט בקריאה או בשיחה. זו מתנה נפלאה, שמתוך יום השבת ניתן לחוש אותה במידת מה גם בימי החול, אם נכלכל את השימוש שלנו בצורה מושכלת.

גמילה – "זה כמו לגמול מישהו מהירואין" (עמ' 89)

הספר בעיקרו מציע תוכנית גמילה ממסכים ב-21 יום. חלקו השני והשלישי מופנים להיערכות לקראתה, מענה לשאלות ובעיות המתעוררות בעקבותיה ועידוד להמשך התמדה בה. חלקים אלו לא אסקור, הם מובאים בפירוט ובהרחבה, והם רוב הספר מבחינת העמודים (עמ' 173–393). הסקירה תתמקד ברעיונות בעיקר מהחלק הראשון, שמדבר על הבעיות מהעניין, וגם אם לא תרצו "ללכת על זה", לענ"ד צמצום יכול להועיל מאד ולקדם אותנו לחיים בריאים וטובים יותר לנו ולילדינו, ולקשר בינינו.

הכרת הטוב

לא ניתן לדבר על טכנולוגיה מבלי לספר את הטובה הגדולה שהיא הועילה לעולם, כל כך הרבה דברים טובים נעשו, הנגשה של ידע לציבור הרחב, מיד ובכל מקום (יחד עם פסאבדו־מדע ושקרים, כנ"ל), ועוד הרבה דברים טובים, שלא אפרט כאן, אבל חשוב היה עבורי לציין זאת, וגם זה לא מודגש כראוי בספר, אך אלו הסיבות שבגללן הטכנולוגיה גם טובה ומועילה לעולם, ואסור להיפרד ממנה לגמרי.

להוציא את הילד, בטח, את הילד

פעמים רבות נשאלת שאלה: "כבוד הרב, לחבר שלי יש חברה, והוא, לא אני כמובן, מרגיש אליה רגשות, הוא רצה שאשאל אותך, אבל הוא מתבייש...", או "מה נענה לילד שלנו שישאל אותנו מה יחס שלנו לתופעה פלונית?", וכן על זה הדרך. תמיד סברתי שההרחקה – מה נענה לילדינו, היא באמת מיועדת למה נענה לעצמנו. כיוון שלעצמנו הדבר לא מבורר, גם לילדינו אין לנו מענה הולם.

חינוך מתחיל בדוגמה אישית. לבוא ולחנך את הילד למשהו, כשאנו לא "שם" – זו צביעות, שסופה מפלה ונזק חינוכי. יש תחומים בהם באמת אין שייכות לילדים – לי יש אקדח, ואילו לבן שלי ולבת שלי – אין. מה לעשות, זו לא צביעות, כיוון שאני אשמח שלכל אחד מהילדים שלי יהיה אקדח בבוא העת שיגדל ויוכל להשתמש בו לשמור על חייו ועל חיי סביבתו. כנ"ל לגבי רישיון נהיגה וכיוצ"ב. לכן, כשמדובר בענייני עבודה, זמינות להתנדבות להצלת חיים וכיוצ"ב, באמת אי אפשר להשוות את השימוש שלי לשל הילדים. אבל מדובר בשימוש הפנאי.

"נאה דורש – נאה מקיים... כמעט בלתי אפשרי לשלוט בזמן המסך של הילד אם זמן המסך של ההורים עצמם אינו מנוהל בצורה המניחה את הדעת... בזמן שאתם שקועים לגמרי במכשיר כלשהו אתם ערים פחות לסביבתכם... אני ממליצה לבדוק עם ילדיכם כיצד הם תופסים את השימוש שלכם. רבים מהילדים שאני פוגשת מתחילים לדמוע כאשר הנושא הזה עולה, משום שהם מרגישים שעליהם להיאבק על תשומת הלב של הוריהם..." (עמ' 345–346).

"... ההשפעה החיובית על הדרך שבה מתקיימת אינטראקציה משפחתית בולטת הרבה יותר כאשר ההורים מודעים יותר לזמן המסך שלהם עצמם. אני רואה שינויים ניכרים בדינמיקה המשפחתית... כמו כן, אני בהחלט יכולה לראות תכונות דומות אצל משפחות שהשימוש שלהן במסכים הוא בעל אופי שמרני מלכתחילה" (עמ' 161).

מסך רע: פורנו, אלימות ופייק

בטכנולוגיות הללו יש דברים שמוסכם על רוב ההורים שהם רעים: פורנו, אלימות: הן אלימות פיזית במשחקים ובסרטים (ראו מחקרים בעמ' 108–110 על הקהות הרגשית והפגיעה הנפשית מכך) והן אלימות חברתית כגון חרמות או שיימינג, שהוא כרצח נפשי לכל דבר ועניין, ופייק־ניוז בענייני אקטואליה ומדע. חובה עלינו בכל אחד מהנושאים הנ"ל לחנך את עצמנו לכללים לרכישת מידע אמין ממקורות אמינים בלבד, וכן צריכה של דברים שאינם פוגעים בנפש שלנו ובתפיסת האהבה שלנו.

ציפיתי שהספר יגע בעניינים אלו, אבל הספר כמעט לא נוגע בבעיות אלו, מבחינתו, אין הוא בא לדבר איתנו על המפורסם פרסום גדול, כי ההורים מודעים לבעיות אלו. הבעיה לדעת המחברת מתחילה בבעיות הפחות מדוברות, ולכן הספר עוסק בעיקר בבעיות אחרות, שאגע בהן מיד.

מניעת טוב: פעילות גופנית ואינטראקציות חברתיות

לכולנו ברור שהטכנולוגיה והעולם הוירטואלי גורר פגיעה נרחבת בלא מעט תחומים:

האינטראקציות החברתיות נפגעות, אנשים כבר לא נפגשים ולא יודיעם לנהל כישורי שיחה, אלא הם לומדים כישורי שיח וירטואלי, שלא אחת שונה מהשיח הממשי בעולם, לרוב חסר מבע בקול, עם האינטונציה וכו', וחסר קשר עין.

כמו כן, זה מעודד אורח חיים יושבני, כלומר, אורח חיים שאינו פעיל, על כל הבעיות הבריאותיות המגיעות מכך.

זאת ועוד, ברור לכול שהמסכים הם האויב הגדול של הספרים והקריאה (ראו מחקרים על הנזק הלימודי והאורייני לילדים, עמ' 98–99; 146–148).

"כאשר זמן המסך מסולק, הוא בדרך כלל מוחלף בדיוק באותן הפעילויות והאינטראקציות שהילדים זקוקים להן לצרכי התפתחות בריאה: הקשרים המשפחתיים מתהדקים, והילדים מתחילים להתעניין בעולם הטבעי שסביבם, שם גם מתרחשת בהמשך פעילות המשחקים שלהם" (עמ' 149).

מה רע?

אתן כאן כמה נקודות מעניינות, שחלקן לא היו מוכרות לי.

📺 לתומי חשבתי שצפייה ביוטיוב ובסרטים היא שלילית, אבל משחק אינטראקטיבי חינוכי הוא רק "טוב" (למעט הקטע עם המשקפיים... ראו התייחסות לקמן). הספר חידש לי שאכן זו תפיסה רווחת, אך שגויה (עמ' 37; ראו עוד בעמ' 96–97):

"עובדה מפתיעה שחשוב להדגיש בנוגע ל-ESS [תסמונת המסך האלקטרוני, מ"ה] – הנדמית לכאורה כמנוגדת להיגיון הבריא – היא שזמן מסך אינטראקטיבי גרוע בהרבה מזה הפסיבי. משפחות רבות עמן אני עובדת מגבילות את זמן המסך הפסיבי (כגון צפייה בטלוויזיה) זה מכבר, אבל לא את זה האינטראקטיבי. זאת משום שאנו מקשרים צפייה פסיבית עם חוסר פעילות, אדישות ועצלות. למעשה, לעתים קרובות מעוּדדים הורים לאפשר לילדיהם זמן מסך אינטראקטיבי (בפרט כתחליף לזמן מסך פסיבי), בנימוק שסוג פעילות זה מעסיק לבטח את מוחו של הילד. ילדים הרי נאלצים לחשוב ולשאול שאלות במקום לצפות סתם, אז זה חייב להיות טוב יותר, הלא כן? אבל האינטראקציה עצמה היא אחד הגורמים העיקריים התורמים לעוררות יתר, לכן, במוקדם או במאוחר, כל תועלת אפשרית העלולה להיות פועל יוצא של פעילות אינטראקטיבית נרמסת למעשה על ידי תגובות דחק למיניהן. זאת ועוד, פעילות אינטראקטיבית מעסיקה את המשתמש עוד ועוד באפשורן של תחושת שליטה, בחירה וסיפוק מיידי. אך למרבה הצער, מאפיינים אלה הם שמפעילים מסלולי תגמול שונים, ולכן גם מובילים לשימוש ממושך, כפייתי ולעתים אף ממכר".

📱 לפעמים נראה שהעיקר הוא הקריאה, ולא משנה האם זה מספר פיזי העשוי נייר או מקינדל וכיוצ"ב, גם פה התברר לי שאין הדברים שווים (עמ' 41):

"... מדוע קריאת ספר לפני השינה היא מרגיעה, בעוד קריאה בקורא ספרים אלקטרוני גורמת להשפעה הפוכה? בשני המקרים אנו קוראים תוכן זהה, שיכול להיות, למשל, סיפור הרפתקאות או תיאור היסטורי כלשהו. אלא שהמדיום עצמו משפיע על כמות האנרגיה הנחוצה לעיבוד המידע ולמיזוגו, גורם אותו מכנים החוקרים עומס קוגניטיבי. הורים שואלים תכופות האם קוראים אלקטרוניים, כגון קינדל (Kindle) או נוּק (Nook), "נחשבים" מכשירים אינטראקטיביים. אחרי הכול, מכשירים אלה אינם מפיצים אור, הם משתמשים ב"דיו" אלקטרונית, ואמורים לקרוא בהם ממש כמו בספר נייר רגיל. אבל הם לא. מחקרים מצביעים על כך שהקריאה איטית יותר וההיזכרות וההבנה נפגמות בשימוש בקורא אלקטרוני, מה שרומז לכך שהמוח אינו מעבד את המידע בכזאת קלות. לעומת זאת, מן המחקר עולה שמשוֹב חוּשי המגיע מספר אמיתי מסייע לנו להכליל מידע: המשקל, המרקם והלחץ המורגש מהחזקת הספר; היסדקות שדרתו והפיכת הדפים; הצטברות הדפים שנקראו, המספקת תחושה לגבי ההתקדמות בסיפור – כל אלה מפחיתים את העומס הקוגניטיבי הנחוץ לקליטת המידע. לבסוף, על אף שמסכים בעלי דיו אלקטרונית אמנם מעייפים את העיניים פחות ממסכי LCD, הם עדיין מקשים על עיבוד חזותי וקוגניטיבי כיוון שהם מפוקסלים, מהבהבים בעת מעבר דפים ואינם מספקים קלט תלת-מימדי".

⏰ כל אחד יודע שעם הפלאפון קשה יותר להרדם, ונתינת פלאפון ללא הגבלה לילדים, תגרום לכך שהם יישנו פחות, וכל יומם יפגע (עמ' 61–62):

"כל תאורה, בין אם היא טבעית או מלאכותית, משדרת מידע למוח ומשפיעה על השעון הביולוגי ועל מחזורי השינה והערוּת של הגוף. כמו כן, היא משפיעה גם על המחזורים ההורמונליים, שחלים בהם שינויים יומִיים, חודשִיים ועונתיים... הפרשת המלטונין מופרעת כאשר המוח חשוף לתאורה מבהיקה בלתי טבעית של מסכים אלקטרוניים. בהיותו של המלטונין ההורמון האחראי על אותות השינה, הדבר מוביל לשיבושים בשעון הביולוגי. נוסף על כך, תאורת מסכים נוטה להיות עשירה בגוונים כחולים. אלה נחשבים למשבשים במיוחד, כיוון שאור כחול מחקה אור יום. רמות נמוכות של מלטונין קשורות למחלות כגון דיכאון וסרטן, וכן לשינויים בתפקוד ההורמונלי, לרבות בהורמוני הרבייה. חוץ משיבוש הפרשת המלטונין, תופעת ה"אור בלילה" (Light-at-Night) קשורה להפרעות הורמונליות אחרות, כגון רמה נמוכה של הורמון הגדילה. שינויים אלה בשעון הביולוגי ובייצור מלטונין אחראים גם לאיכות שינה ירודה; כך, הגוף אינו נכנס לשלבים העמוקים יותר של מעגל השינה בתכיפות הרצויה או למשך הזמן הנחוץ עבור הגוף. כמו כן, מחקרים מוכיחים גם שהחשיפה המוגזמת למסכים מעכבת את תהליך ההירדמות, מדכאת בשינה את שלב ה-REM (או "ריצודי עיניים מהירים" – לו אנו זקוקים למטרות "ניקוי הבית" כמו גם לגיבוש והטמעת הלמידה) ומונעת מטמפרטורת הגוף מלרדת לרמות התומכות בשינה עמוקה.

בהיעדרה של שינה משקמת, המוח אינו מתפקד כראוי. השרירים מתכווצים, ואתם מרגישים עייפים ביום למחרת – אפילו אם סך זמן השינה היה מספק. כדי לפצות על כך, מפריש הגוף יותר הורמוני דחק כדי שתישארו ערים, ומנציח בכך את מעגל הקסמים. אפילו חשיפות קצרות למסכים אלקטרוניים (למשל, באורך חמש עשרה דקות בלבד) בסמוך לשינה יכולות לחולל שינויים שכאלה. על אף שגוני מסך כחולים חזקים בהרבה במונחי דיכוי המלטונין, הוכח שגורמים כגון תאורה אדומה ותצוגה מעומעמת בשעות הערב גם הם משבשים למדי...".

את הבעיה הזו ניתן לצמצם בנקל, בהגדרות בפלאפון של הגבלת האור הכחול, 'מגן נוחות העיניים' ב'הגדרות' הפלאפון.

את בעיית ניהול הזמן והפרודוקטיביות מכיר כל אחד, אתה רגע נכנס לפייסבוק רק להתעדכן, ועלול למצוא את עצמך עשרים דקות גולש ולא מבין איך הגעת לאן שהגעת ומה הקשר עכשיו? ניהול הזמן מתעוות ממש מול המסך וניסיונו באפליקציות לשמור אותך אצלו (עמ' 71–72).

🫂 לפעמים אדם יכול לחשוב שבכל זאת, אולי הפייסבוק ושאר הרשתות החברתיות מועילות, כי הנה, אנשים מוצאים שם הפוגה לבדידותם. אך מן המחקר עולה שההפך הוא הנכון, תרבות השקר של מיצג השווא של הדברים הטובים בלבד אצל האחרים, לאחר עריכת תמונות כך שיהיו מחמיאות בלבד, ומפגש עם בעלי הכשרונות הגדולים מכל הארץ או העולם בכל תחום, עלולים לגרום לדיכאון ולפגיעה חברתית... (ראו עוד בעמ' 72).

כריכה

בכריכה יש משפחה: אבא ואמא ושני ילדים, שיושבים יחד, שמחים ומחייכים. מראה לא שכיח במשפחות בזמן שהמסך נגיש...

תענית דיגיטלית

"רבון העולמים, גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים, אדם חוטא ומקריב קורבן, ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו – ומתכפר לו. ועכשיו אשב בתענית מסַכּים ואמעט בכילוי זמני. יהי רצון מלפניך שיהא זמני כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני" (נוסח על פי תפילת תענית אישית, בהתאמה לספר)...

* גילוי נאות: אני זוכה לעבוד בהוצאת סלע מאיר. עם זאת, איני מקבל שקל על הסקירה. לא קיבלתי את הספר בשביל הסקירה, ולא נתבקשתי לכתוב עליו סקירה מאיש.