תיאו של גולדן

תיאו של גולדן - אלן לוי

הוצאת מטר

תיאו של גולדן זה ספר שבא לי לומר עליו פשוט תקראו. זהו ספר עם רוך ועדינות, ספר שמציג את הטוב והמעניין בבני אדם. זה סיפור הבנוי מהרבה סיפורים קטנים, אנושיים, מלאי פליאה וחמלה, שמרכיבים את הסיפור הגדול. הכתיבה נפלאה ונותנת תחושה של נוכחות במקום האירוע הן מבחינת תיאורי הנוף והמקום והן מבחינת תיאורי האנשים. למעלה מארבע מאות עמודים ויכולתי לקרוא עוד ועוד.

תיאו, שם פרטי בלבד, מגיע לגולדן מסיבות השמורות רק לו. הוא נכנס לבית הקפה המקומי ורואה כי על הקירות תלויות תמונות פורטרטים של תושבי העיירה. כולו פליאה שאף אחד לא רוכש את הפורטרטים, בטח את הפורטרט שלהם עצמם או של קרוב משפחתם. הוא מחליט לרכוש את הפורטרטים ולהעניקם כמתנה למושא הציור.

החיפוש, ההזמנה למפגש והמפגשים עצמם הם תהליך מיוחד עבור תיאו. כל דמות היא עולם, כל דמות היא מיוחדת ולכל אחת סיפור מעניין משלה. תיאו ניגש לכל איש בכבוד, בסקרנות, בעניין. הוא אכפתי, שואל שאלות, אומר מילים טובות ומביע אמפתיה. הוא יוצר לעצמו מעגל חברים בגולדן, לומד להכיר את כולם, את הצרכים שלהם, אך מנדב פרטים מעטים על עצמו.

הייתה לי תחושה בתחילת הספר לאן מתקדמת העלילה ומהו סודו של תיאו, אך המחשבה אבדה לי בהמשך הקריאה ונזכרתי בה רק בסוף הספר.

"כיצד זה יתכן שפיסת נייר - מכתב, תצלום, תלוש כרטיס, רישום, תמונה - משתנה באחת כאשר אנחנו מציבים אותה בין ארבע פיסות עץ תחת משטח זכוכית? מה פירוש הדבר, שאנחנו מציבים גבולות של קבע סביב רגעים חולפים? מה אומר הדבר על האנושות, אם אנחנו טורחים כל כך להקפיא זכרונות מסוימים, אם אנחנו מקדישים אנרגיה שכזו לתפיסה ולשימור של "פרטים זעירים" בחיינו?" עמ' 144

סקרנות, התבוננות באנשים ושאילת שאלות תמיד מעוררות תובנות מעניינות על החיים וכאלה יש בספר בשפע. זהו ספר של אנשים, של אהבה וחמלה אנושית, של הבנה שכל אחד ואחת הם עולם ומלואו וכמה אפשר ללמוד מהתבוננות והקשבה לאחר.

קריאה נעימה!

תיאו של גולדן - אלן לוי

תרגום - כרמית גיא

הוצאת מטר, 2026

הספר התקבל לסקירה

תיאו הגיע לעיר גולדן יום אביב אחד. הוא לא אמר לאיש שהוא מתכוון להגיע לשם. הוא לא קבע להיפגש עם אף אחד ולא תכנן תוכניות.

"לא היו לו יעד או מטרה מוגדרים. בכל פעם שהבחין בחפץ או במראה שעוררו בו עניין - הוא היה אדם הנוטה לגלות עניין בקלות - הוא עצר לרגע עד אשר סקרנותו באה על סיפוקה."

במהרה הוא לומד להכיר חבורה שלמה - אשר, טוני, אלן, בזיל ועוד - שיהפכו לחבריו הקרובים ושעתידים לשנות את החיים זה של זה.

הספר הזה מיוחד בנוף. הוא מזמן את הקוראים להאט, לעצור, להתבונן. אין בו מפנים דרמטיים מפתיעים, רגעי שיא ומתח או התפתחויות רגשיות קורעות לב. הוא שקט ומהורהר, כמו נוצה הנושרת ברכות לאדמה.

"ביום ההוא, ובעתיד הנראה לעין, לא היו לתיאו מועדי הגשה, לא פגישות ולא מחויבויות. הוא היה חופשי ליהנות מהחירות הגמורה של גמישות בלתי מוגבלת ואלמוניות גמורה. הוא היה תייר, ותו לא."

לדעתי צריך לגשת לקריאה בספר במידה של השהיית הספק. אם מכוונים את הקשב למהירות המתאימה, אפשר להיסחף איתו כמו בנהר הזורם בעצלתיים בדרכו לאוקיינוס. הוא אמנם לא חף מפגמים; הוא ארוך, יש בו בשבחי הנצרות במידה מסוימת ומעין נאיביות שאולי לקוראים בישראל היא קצת מאתגרת. אבל דווקא בגלל הריחוק מהכאן ועכשיו האינטנסיביים, האקטואליים, המפוכחים - הוא יכול לתת רגע של מנוחה לנפש.

עריכת תרגום: הלית ינאי לויזון | עימוד הספר: גרינהויז - הרצליה | מפיקה: דנה עינב | עיצוב עטיפה: סטודיו גם וגם

על הספר

ביום סתמי שכזה בעיירה הקטנה גולדן, החיים נוהגים כמנהגם ושגרת יומם הקבועה של התושבים הוותיקים מתחילה כמדי יום, רק שאת השגרה המוכרת מפר אדם קשיש ומסתורי העונה לשם תיאו - אותו זר מחליט להשתקע בגולדן לתקופת זמן לא ידועה. תוך כדי שיטוטו בניסיון להכיר את המקום, הוא מוצא בית קפה קטן שמתייחד בדיוקנאות התלויים בו, של המבקרים ובני המקום. תיאו הנפעם מהיצירות מחליט לעשות מעשה ולקנות דיוקן אחד בכל פעם, אותו הוא מעניק לאדם בציור. וכך, אט אט, חברויות נוצרות, קשרים נרקמים ואנחנו לומדים עוד על עולמם הפנימי והעשיר של תושבי גולדן ותיאו עצמו.

מה חשבתי במהלך הקריאה

עם תיאו של גולדן קרה לי משהו שכבר תקופה לא חוויתי, כבר ממבט ראשון הרגשתי שיש בו משהו קצת שונה. ואחרי ששמעתי עוד קצת עליו ידעתי שאני ארצה לקרוא אותו ולו בשביל הסיכוי לסיפור קטן-גדול שעוסק בקשרים וחברויות. אני שמח לבשר שהוא לגמרי עונה על ההגדרה וכל מה שהספר מבטיח, הוא גם מקיים.

אפשר לחשוב עליו כספר פיל-גוד אבל לא הייתי ממהר לקרוא לו כזה. זאת אומרת, כן, רוב הזמן האווירה הכללית מלאת תום ועדינה (יש אפילו שיקראו לו "קיטש") אבל מהצד השני הוא גם מתעסק פה ושם בנושאים כואבים ולאורך העלילה הספר נע על הסקאלה. אמנם בעדינות, אבל זה שם.

בעצם, הספר מאוד משתדל לדחוף או לפחות להציג מסרים של טוב לב, אנושיות, חסד ועוד. מהצד השני הוא גם יחסית מודע לעצמו - לדוגמה, לוקח לספר זמן להתניע עד לנקודה מסוימת, בתחילת העלילה החשדנות (הטבעית, יש לציין) שמתעוררת בעקבות פנייה מזר מוחלט בנוגע לדיוקן מוצגת יפה. זה משהו שנוכח לאורך הקריאה, יש בו רגעים מלאי עומק ואפילו קצת פילוסופיים אבל הוא גם מאוד משתדל להישאר על הקרקע ולהבחין במוזרות הבסיסית של כל מה שמתרחש.

אני חושב שההגדרה הכי מדויקת לתיאו של גולדן היא שמדובר בספר על דמויות - כן, גם בגזרה הזו לוי לוקח את הזמן לפתח אותן ובמיוחד את זו של גיבורנו תיאו, עליו אנחנו לומדים עוד ועוד ככל שהעלילה מתקדמת. אבל גם מבחינת הסיפור עצמו הדגש הוא על דמויות, כל סיפור או רגע מיוחד של דמות כלשהי גם מניע את העלילה הלאה עם אחת נוספת. אני גם אציין אותן לטובה, כמעט כולן עגולות ויש מגוון יפה.

דווקא בגלל שמדובר בספר מונע דמויות, לוי לא פוחד לתת מדי פעם הבלחות קטנות לעתיד, בעיקר במשפטים בודדים שמתייחסים לסיפור מנקודת זמן עתידית. מה שאני בא לומר זה בעצם שאלו שמעדיפים עלילה קצבית ומהירה פחות יהנו מהספר לדעתי כי זה ממש לא העיקר פה.

יש לי הסתייגות קטנה, מעבר לכמה דברים קטנים בכתיבה עצמה שבאמת זניחים בעיניי, אני רוצה לדבר על משהו שבהתחלה קצת פחות הציק לי אבל בשלב כלשהו בלט מאוד. יש בספר לא מעט מסרים ואווירה נוצרית, שזו לא בעיה בפני עצמה - אבל ברגע שמעבר לניסיון להעביר את המסרים הספר הגיע למצב שנתח כלשהו ממנו מתבסס על האמירות או ההתעסקות בדת, הוא קצת איבד מהקסם שלו מבחינתי. לא הייתי פוסל את הספר בגלל זה אבל כן כדאי לשים לב לפני..

טריגרים ותכנים רגישים

מוות, תאונת דרכים, סרטן, רצח ילד, תיאורי מלחמה, אלימות.

בגדול הוא ספר עדין יחסית אז זה לא שאין נושאים כואבים אבל הם שזורים ומטופלים יפה בעיניי.

לסיכום

תיאו של גולדן הוא מהספרים שישארו איתי תקופה ארוכה בוודאות. זה לא אומר שהוא מושלם אבל משהו בו נגע בי ואולי זו הגדרה הכי טובה שאפשר לתת לו: נוגע ללב. הוא מקסים ומרגש, ואני ממש שמח שיצא לי לקרוא אותו. יתאים מאוד לחובבי סיפורים מרגשים שמתמקדים בקשרים וחברויות, אישית זו בדיוק ההעדפה שלי בספרים ותיאו של גולדן סיפק את הסחורה, חד משמעית.

436 עמודים | תרגום: כרמית גיא | מאי 2026

תודה שקראתם:)