תיירי הזמן

רציתי לאהוב את הספר הזה. מאוד. לא בכל יום יוצא מדע בדיוני ישראלי. הוא אפילו התמקם די גבוה במועמדים לפרס גפן (שמחולק בישראל לספרי מד"ב). אבל למרבה הצער לא הצלחתי.

בקצרה: הכירו את בטי, תסריטאית בעבר [ולמעשה: בת דמותה של הסופרת], פיזיקאית מבריקה בהווה, וכל כולה בת שלושים. אנו פוגשים אותה כשבמוקד חייה עומדת משוואה עלומה של איינשטיין, וכשהיא מגיעה ללוויה של פיזיקאי מפורסם אחר שמת בנסיבות חשודות. יחד עם בנו של הפיזיקאי היא יוצאת למסע בכל מיני מימדים כדי לפענח את הרמזים שאיינשטיין שתל, ולקוות להתמודד עם טרגדיה אישית מעברהּ.

היכן הבעיות? גם הן פרוסות בכמה מימדים: בהתפתחות הדמויות, בהגיון של העלילה, בפן המדעי־בדיוני, ובפרטים הקטנים. והכל שזור זה בזה.

הדמויות סטריאוטפיות למדי ולא ממש מתפתחות. מה יש לנו? מדענית מבריקה שמבינה הכל ומהר; מדען נאה וחכם שיודע מה נכון; נבל - שחושדים בו כמובן מהרגע הראשון - ושמסתייע על הדרך בשני נאצים שאיכשהו נקלעו לדפי הספר. לכולם יש תפקיד ברור, והם זזים אנה ואנה על פי צרכי העלילה. לאו דווקא על פי היגיון פנימי. היחיד שעושה שינוי מסויים הוא דווקא איינשטיין (ספויילר הכרחי בהמשך).

לעלילה יש ציר מרכזי - טרגדיה אישית שהניעה את בטי לעבור לתחום הריאלי. אבל מרגע ששני הגיבורים נפגשים, קשה לקבל את ההתפתחויות. הדברים קורים מהר מדי. פשוט מדי. הופ, הנה עוד מפתח שהתחבא כמה עשרות שנים. והנה עוד אחד. את מכונת הזמן מוצאים די מהר, וכמובן - קל מאוד להשתמש בה (זה קשור גם לבעיית הפרטים והעריכה). צריך לפגוע בגיבורים? הרעים ימצאו אותם בלי בעיות. צריך להמשיך הלאה בסיפור? הגיבורים ניצלים בדאוס אקס מכינה.

צריך בכל זאת איזושהי הפתעה?

זהירות - ספויילרים בהמשך

עוד קצת

הנה, מתחילים פה:

<ספויילר1> נהפוך את איינשטיין לאיש הרע. למה? מה הוא מרוויח מזה? לא ברור. במיוחד אחרי המאמצים שעשה לגייס את בטי לצד שלו.

גם הפן המדעי לא ברור. הקונפליקטים של מסע בזמן נפתרו על ידי כך ש…אין קונפליקטים. אין בעיה לחזור לעבר ולפגוש את עצמך. ניחא. אבל גם אין צירי זמן ברורים. בטי הצעירה הונעה מאיזושהי תחושה עמומה לגבי המשוואות של איינשטיין. זה מיוחס לכך שהיא נפגשה עם איינשטיין בעבר. <ספויילר2> היא אמנם פגשה בו בעבר, אבל בעבר ה*קלנדרי*, לא בעברה האישי. הבטי שהייתה אמורה להיות מושפעת מאיינשטיין לא נפגשה איתו מעולם. אפשר היה להציע שהבטי שכן נפגשה עם איינשטיין השפיעה על הבטי השניה; אבל הספר - שלא חוסך ברמזים מטרימים לגבי אירועים שונים - לא ממש מתייחס לכיוון הזה.

וגם הפרטים הקטנים קצת מעצבנים. אפשר להמשיך את הפן המדעי: <ספויילר3> אחרי ששוברים את הראש על החלק החסר של המשוואה של איינשטיין מגיע הפתרון: מאחר שהיום מחולק לשעות והשעה לדקות - סך הכל 1440 דקות ביממה - נחלק ב1440 את האגף השני במשוואה והכל יסתדר. אבל ככה לא מתנהלת הפיזיקה. בייצוג הפיזיקלי של העולם, במשוואות של הטבע עצמו, אין שום משמעות לחלוקת הזמן האנושית (והמקרית) לדקות ולשעות. זה לא אמור לסייע לפתרון משוואה יסודית. וזה אמור להתפס בעריכה.

כך גם משפט שמקונן על ההתעקשות של בטי לעשות את הדוקטורט בתחום משוואות הזמן של איינשטיין, בעוד היא היתה יכולה לסיים דוקטורט בתחומים אחרים ופשוטים יותר תוך שבוע. ובכן - לא; לא. מסיימים. דוקטורט. בשבוע. זה לא מתאר את מבריקותה של בטי ולא מסביר כיצד עברה חיש קל התחום ההומני לריאלי. זה בעיקר מלמד שהמחברת והעורכים לא מכירים מספיק טוב את העולם הריאלי. עוד דוגמת עריכה: אם בנו של הפרופסור מזכיר שהוא למד נהיגה באנגליה, קצת מוזר לא להבין כמה עמודים אחרי זה מהיכן המבטא הבריטי שלו (בטי מעירה שכל הזמן היה לו מבטא כזה. עכשיו נזכרים?).

בקיצור: לא התחברתי. אולי יכול להפוך לתסריט טוב יותר - התזזיתיות של חלקים בספר ואולי גם מקצועהּ של המחברת מכוונים לכך.

כספר - פחות מוצלח.