רבים השוו בינו לבין "שחקן מספר אחת" (ארנסט קליין), ואני יכול להבין את מקור ההשוואה כי הרעיון הכללי דומה, אבל שני הספרים שונים כל כך במהות שלהם, שלדעתי זו טעות להכניס אותם לאותה קטגוריה.

קווי הדמיון (בכלליות, כדי לא לעשות יותר מדי ספויילרים):

• שחקן מספר אחת עוסק בעולם דיסוטופי שהעוני שולט בו ובקושי יש מקומות עבודה והמקום היחיד לברוח אליו ולחיות בו הוא "אואזיס" (משחק מחשב מתוחכם בטכנולוגיה חדשנית שדי שמחליף את העולם האמיתי).

• מבוך ההשתקפויות עוסק בעולם הרגיל שבו מישהו פיתח תכנה שגורמת למודע שלנו לראות את עצמו בתוך המחשב ותת המודע ממשיך להפעיל את המחשב כרגיל, וישנם אנשים שהתוכנה לא משפיעה עליהם באותה צורה ככה שהם יכולים להיכנס ולצאת כרצונם מ-"דיפטאון".

אבל עד כאן הדמיון.

בעוד שחקן מספר אחת עוסק במאבק בין טוב לרע בעולם תאגידי, מבוך ההשתקפויות עוסק בכלל בשאלות מוסריות עמוקות על מה מותר ומה אסור בעולם וירטואלי שכביכול הכול מותר בו. איפה עובר הגבול בין מוסרי ללא מוסרי.

ועד כאן להשוואות!

הספר מדבר בשפה טכנית גבוהה, ומי שלא מגיע מעולם המחשבים עלול ללכת לאיבוד קצת (בספר שגם ככה קשה לעקוב אחריו לעיתים). אפשר ממש להרגיש איך הסופר חי את הכול בדמיון שלו, אבל לצערי לא הכול הצליח לעבור באופן ברור אלינו, הקוראים...

אפשר לחוש מאוד בכך שהסופר רוסי, בין אם זה בהשפעות הקומוניזם על החיים המסתוריים של כל אחד ואחד, בין אם בתזונה (בעיקר אלכוהול, וטיפה שילובים מוזרים כגון יוגורט עם נקניקיות), ובין אם בצורת הדיבור (כל משפט שלישי מתחיל ב-"נו,").

אבל מעבר לזה, הספר מורכב ומעניין, גורם להרבה מחשבות לעבור בראש ומעלה תהיות פילוסופיות מעניינות מאוד. אני ממליץ עליו בחום למי שאוהב שאלות מוסריות בעולם דמיוני, (ובלי קשר לשחקן מספר אחת 😉)