השנה היא 1975, והעיירה הקטנה עוברת טלטלה, אחד הנערים, " הפיראט" (ילד ללא עין אחת), נחטף אחרי שהציל נערה אחרת מפגיעה. חברתו הטובה סיינט לא מוכנה לאבד תקווה ודואגת שהוא ישאר על סדר היום ופועלת לחפש אותו.

אבל אחרי שהוא מחולץ, הפיראט כבר לא אותו נער, וכל מסלול חייו מקבל תפנית.

איתו בשבי הייתה נערה בשם גרייס איתה הוא תקשר בלי יכולת לראות אותה, רק לגעת, ולשמוע, ונפשו נקשרה בנפשה והוא יוצא למסע חיפושים חסר סיכוי לאתר או להציל אותה,

בדרך הוא מתמודד עם משפחות של נעדרות אחרות, פיקפוק של הסביבה אם גרייס אכן קיימת, בעיות פרנסה, בעיות זוגיות ועוד אתגרים נוספים.

חווית הקריאה

ובכן, זהו ספר מטלטל ולא קל לקריאה,

יש בו הרבה מן המתח, בעיקר בחיפושים אחרי הפיראט, ויותר מפעם אחת, ולא פחות במאמצים שלו ושל אחרים למצוא את גרייס או להוכיח שהיא קיימת.

אבל ביחד עם זה, יש פה גם סיפור של על לבבות שבורים, חברויות שהפכו לאהבות ונשברו ועוד.

קשה לכתוב תקציר וביקורת לספר מחשש לספויילרים, אבל זה לא ספר מתח רגיל, זה לא גרג הורביץ או הרלן קובן, אלא ספר עם הרבה מאוד רגש ותיאורים מאוד ארוכים של חיים שלמים, מזכיר את הסגנון של ג'פרי ארצ'ר מאוד.

בעלי נפש רגישה שלוקחים ללב אפילו ספרים כדאי להם להצטייד בטישו בהתאם.

אבל עוד משהו, צורת הכתיבה של הספר, לפחות בהתחלה, מאוד לא ברורה, משהו בניסוח של הסיפור מאוד לא ברור, קשה לי להסביר את זה, אבל לפעמים זה נדמה כמו אדם שצריך משקפיים והוא מסתכל על תמונה רחוקה, הוא מצליח לראות מה יש בה, אבל לא בצורה ברורה וחדה. ככה היה לי לקרוא את הספר, לפחות בהתחלה, אחרי זה הרגשתי שזה פחות בולט, לא יודע אם התרגלתי לטשטוש או שבאמת יותר ברור.

לסיכום

לא ספר מתח סטנדרטי, אבל כזה שאפשר להיסחף אליו ולשקוע בו לגמרי, עם כל הסייגים שציינתי בסקירה עצמה.

מדד כיבוי האורות?

בהחלט המשכתי אחרי.

האם אמשיך לספרים נוספים של הכותב?

האמת שלא בטוח בכלל, למרות שנהנתי ממנו בסופו של דבר.