מדינה למכירה

כתב אישום חמור

כשאבותינו הקימו כאן את המדינה, הם תרמו כסף לקופות קק"ל, כדי לרכוש אדמות, הם קראו לזה "לגאול אדמות", ולהחזיר אותן לידיים יהודיות. היהודים רכשו אדמות רבות, ושינו את המפה המעשית בארץ באזורים רבים. ויתורים של הזרוע המדינית של המפעל הציוני קרעו אדמות רבות, שנקנו בכסף רב, והפקיעו אותם מידיים יהודיות.

זה ברור שכשיש מאבק בין שני אנשים, העשיר מבין השניים יכול להעמיד עורכי דין חזקים יותר, רבים יותר, ויש לו אורך־רוח רב יותר למשפט ארוך יותר, וכך, גם מבלי פסק דין כלל, הוא מרושש ומחליש את יריבו, רק בעצם קיום המשפט, הצווים הבלתי־פוסקים, הנעת המערכת המשפטית כולה, ופועל יוצא שלה הזרוע המבצעת, כדי להמית בייסורים ממש, ייסורי גוף ונפש, כאב של ציפייה דרוכה ואי־ודאות, וכל זה לאורך שנים, כמיטב המסורת של בתי המשפט הישראליים, שעושים הכל כדי שלא תקויים הדרכת התורה "בשעריך", נגישות של המשפט, ואי־מריחה שלו, שלא פעם בימים אחרי מעצר כבר כל המידע ידוע, והישיבה חודשים ושנים, אינה מועילה, מעלה או מורידה...

כשם שבין אנשים פרטיים, כך בין מדינות ותפיסות.

אני חושב שנפלא שיש דעות שונות בתוכנו. אולם, כשאנשים שאינם מתוכנו, שלא הם ישלמו את מחיר הטעויות, לא הם ישלחו את בניהם לעמוד בנהלי מלחמה שהם מציבים לנו, ולא הם שייכים בדיונים אלו, התערבותם הינה פשע לאחווה שלנו, פגיעה בחיבורים שלנו, שימוש ציני במערכות שנועדו לשמור עלינו, ופתיחתם לאויבינו, שיאבקו בנו, פעמים בנשק, ופעמים עם עניבה וחליפה.

זוהי "אסטרטגיה שעושה שימוש בחוק כחלופה לאמצעי לוחמה מסורתיים, מתוך כוונה להשיג יעד צבאי" (עמ' 33). מנסור עבאס, יושב ראש מפלגת רע"ם, הסביר זאת כך (עמ' 133): "המציאות בישראל היא שכרגע אין אפשרות לאחוז בנשק ולצאת למלחמת ג'יהאד, ולכן אנו עוסקים בג'יהאד אזרחי... זה נושא לאומי שעומד בבסיס המאבק שלנו על מולדתנו".

וכיוון שכך, אכתוב במפורש: אחד המבחנים השימושיים לענ"ד לדעה קדומה או לפוזיציה, היא האם בחילופי השמות, המשפט אותו המשפט. כלומר, כשכתוב טקסט, אם אחליף בו את האשה בגבר, או את היהודי באוסטרלי, המשפט ייראה תקין, יהיה הוגן וישר? אז כן: בחילופי נסיבות, אילו בגרמניה תעלה ממשלת ימין אנטי־מיעוטים, לא ארצה שפתאום עמותות, לרבות אם תרצו שכתבה את הספר, תקבל יתר תקציב ותתחיל להטות את הכף לעמדתה, רק מפני דעה זרה עם אג'נדה לשינוי פנים־ישראלי, שאינה מגיעה מתוכנו, מקור שאינו נושא באחריות למציאות כאן. לדוג', כשהיה חוק שהתנגדו לו מימין ומשמאל, לגבי משילות בדרום, תנועת רגבים יצאה והטיסה פוליטיקאים מישראל, וניסתה להשפיע עליהם, ואילו העמותות המדוברות בספר פשוט הלכו להטיס פוליטיקאים מהעולם בעיקר, כדי להפעיל לחץ על ישראל, משל הייתה מדינת חסות שיש לחנך (עמ' 140). זה יסוד ההבדל.

הספר מביא נתונים מזעזעים, על מיליוני כספים שמשלמות מדינות (!), מפלגות, כנסיות, ארגונים בין־לאומיים ושלל אנשים שלהם ולישראל אין קשר, והם בוחשים ומשנים את השיח בישראל. כסף זר, שנועד לפלג ולשסע בינינו, לחזק את אויבינו ולהכריע את חללינו. הכסף פועל כדי לקבוע את דעת הקהל, להשפיע על השיח, לקבע אותו.

נניח ששני צדדים עושים טעויות, אפילו את אותן טעויות, אבל אם נעמיד חוקר פרטי על צד אחד בלבד, ומצלמות ללא הפסקה, הוא ייתפס, ייענש ויסבול, ואילו הצד השני – לא. לא מפני שהוא צדיק תמים, אלא רק מפני שהוא לא נערך למלחמת בית המשפט, שנהג בתמימות, שחשב שיש כאן הדדיות, שחשב שמדובר בויכוח בתוך הבית, אך לעת ערב גילה שמדובר במערכה שנאספת עליו מבית להכותו, ללא צדק ויושר, ואלו שנהגו בדיוק כפי שנהג, צוחקים, ביודעם שהם לא מתועדים, ושעתה לא יהיה מי שיתעדם, כשהוא ייאסף להיחקר, ויורחק.

ומרוב שהעתירות רבות, כבר מתחילים בקרבנו להיזהר, להישמר, לחשוב כמה פעמים לפני, ויש בקרבנו שמתחילים להימנע מהצעדים הנדרשים, שמא יגישו ערעור, שמא יעלו למשפט בארץ או בעולם. עירוב של שיקולים זרים מכסף זר. הוכרענו בביתנו.

לא מדובר בכסף "קטן", בספר נעשה מחקר רציני ומקיף על 70 ארגונים שקיבלו בעשור האחרון כ-894 אלף שקל. סכומי עתק שפעלו בהנדסת תודעה, בלחץ, תחת השולחן לשינוי עמדות, ומעל השולחן לרכישת חיילים ואנשים שיפמפמו דעות זרות.

לא די בהתערבות משפטית, יש אפילו התערבות פוליטית: התערבות בבחירות בישראל! ממש כמו להביא מצביעים ממדינה אחרת, שישפיעו על השלטון בישראל, כך, מדינות אחרות, מפלגות וארגוני שמאל שופכים את כספם מדי בחירות, וכל פעם מחליפים שם, לא אשכח את V15, ארגון שצץ בין לילה לפני הבחירות, ושכל מטרתו היא החלפת השלטון בישראל. הארגון הוביל קמפיין נגד המפלגה שנבחרה ברוב קולות בישראל ונבחרה על ידי רוב הציבור בבחירות דמוקרטיות. ממש התערבות זרה. שפכו פה מיליוני דולרים מחו"ל בעניין זה.

ויכוח בפנים – מבורך, מפרה ומעשיר. השפעה חיצונית, מבלי אחריות על המחיר שנשלם – אסון שאין לאפשרו. זה לא ימין ושמאל, זה עצמאות או שאנו מדינת חסות בראשות משטר בובות אפל.

הספר מהווה כתב אישום חמור נגד השאננות האיומה שבה אנו מרשים לטובי בינינו ליפול ביד מערכת המשפט, שתומכת ב"אובייקטיביותה הנאורה" ביד אויב.

מן הראוי, שכחלק מהמאבק בזה, נתחיל להרים קמפיינים לזכויות אדם, הכרה בלהט"בים, זכויות מסתננים, החלשת המשטר והצבא נגד מיעוטים אלימים בכל מדינה ומדינה שמתערבת ושולחת כספים לישראל. אם לשוויץ, לנורווגיה ולגרמניה נראה לגיטימי לשלוח לישראל כסף ולבחוש בפוליטיקה ובמדינה שלנו, אין שום סיבה שלא נעשה להם את אותו הדבר. אם כנסיות חושבות שלגיטימי לשלוח כספים ולשנות עמדות כאן, אפשר שגם להם נלך לשנות את העמדה מחוץ לחצר הכנסייה, הרי הם הרימו ומימנו את קמפיין ה'הדתה' בישראל (עמ' 211), לא יזיק שאנו נארגן להם קמפיין הפלות והדתה בכל מקום של כנסייה כזו. כל מפלגה בחו"ל ששולחת כסף לישראל, כולל כספים כדי להוציא מצביעים שיצביעו לפי מה שהם רוצים, כדי להשפיע על הבחירות בישראל (ראו עמ' 139) – צריך להוציא אוטובוסים בבחירות שלהם למפלגה המתחרה.

מבט פנימה, לתוך הימין השמרני

עכשיו במבט פנימה. חייבים להיות כנים: כסף זר לא ממציא מאפס, הדעות הללו קיימות בחברה הישראלית, גם אם בעקבות הכסף נהיות לגיטימיות יותר ונהיות רווחות יותר, הן עדיין קיימות, והמאבק המרכזי צריך להיות במלחמת האמונות והדעות, מאבק ערכי ומוסרי, של אמת ושל צדק.

דבר נוסף, צריך לחשוב היטב היכן הכסף שהיה יכול להיות לעמותות ימין הולך, ומה נעשה בו.

היכן הוא? רבים מהעשירים היהודים המחזיקים בדעות שמרניות מעדיפים לתרום לאיזה כולל, שמנציח את העוני והבערות, שאינו מקדם ומשכלל את העולם, כולל כזה, שהתורמים אליו חושבים שמוסיפים תורה בעולם, אבל מוסיפים רק להחזיק בתורה קפואה ומאובנת המנותקת מן החיים. לרוב, היא תהיה גם רחוקה מחייהם האישיים של התורמים, אבל כך נדמה להם שהם אנשים טובים וצדיקים. כך כספים רבים שיכלו לתקן את העולם ולהרבות תורת חסד המחוברת אל החיים ומאירה אותם, יורד ויוצא לבטלה.

יש הרבה מה להרחיב בחלוקת הכסף הפנימית, ביעדים ובמטרות, בגופים ובשיתופי פעולה שיכלו להיות ושבהיעדרם נמצא העולם מפסיד. אבל לא כאן המקום להאריך, ולא באתי אלא לציין זאת.

הנדסת תודעה: מותר לבקר, אסור לשקר

התקשורת ממלאת תפקיד חשוב בדמוקרטיה, והוא לבקר את כלל המוסדות, ולוודא שלא נעשה עוול, ושהכל כשורה.

אם נעמיד עשרה אנשים כדי לחפש דברים רעים על מישהו, וכשאחד מהם ימצא משהו, ישבו עוד עשרה כדי להיאבק בו ולהענישו במלוא החומרה – למישהו יש ספק שהוא יסבול הרבה, ולא לפי הצדק?

הכסף הזר מקצה משאבים לחיפוש אחר טעויות. מוסכם שטעויות הן דבר מצער, אבל כשיושבים עליך אנשים רבים, אתה כבר לא מסוגל לבצע את המשימה, פעמים רבות. ובכל זאת, חשוב שיהיה ניתן לבקר את גורמי השלטון ולהוציא מאפלה לאורה את העוולות לאור. בסדר.

פרסום יוצר תודעה ודעת קהל, ומשאיר נושאים מסוימים בתודעה ומקבע אותם כחשובים וכראויים לעיסוק.

אם יש אדם שמדי יום מכה, משתולל, נוסע בפראות, ומחזיק נשק בלתי חוקי בעיר מסוימת, ולעומתו היקה שגר ממול פעם אחת הרים את קולו, ברור שמבט אובייקטיבי ייתן את הדעת על הראשון, שהוא עיקר הבעיה בשטח.

אז, זה נכון, אלמלא היה מעורב פה כסף רב...

מי שצפה בערוצי התקשורת, יגלה מהר מאד שיש אלימות בארץ, והיא של מתנחלים. 'אלימות המתנחלים'. במונחים של פוליטיקת הזהויות, הם גברים-לבנים-דתיים, אין שום סיכוי למשפט צדק בתקשורת...

"על פי נתוני המשטרה, בשנת 2020 נפתחו במחוז ש"י (מחוז "המתנחלים") 12,421 תיקים פליליים. במחוז תל אביב נפתחו באותה שנה 52,972 תיקים. בחישוב לפי מספר נפשות, שיעור העבירות במחוז תל אביב גבוה פי שניים לעומת שיעורן בקרב היהודים ביהודה ושומרון. כך גם כשבוחנים את התיקים הקשורים לאלימות גופנית ולאיומים: במחוז תל אביב, שאוכלוסייתו גדולה פי שניים וחצי, מספר התיקים מהסוג הזה גדול פי חמישה. ובכל זאת, עד כה לא ראינו קמפיינים ממומנים סביב "אלימות התל אביבים". אם חיכוכים אלימים או ניקור צמיגים מצדיקים דאגה בינלאומית, תושבי תל אביב צריכים להעסיק את העולם הרבה יותר מתושבי ההתנחלויות.

אבל למה לברוח לתל אביב כשאפשר להישאר ביהודה ושומרון? בואו נבדוק את התמונה המלאה: בשנת 2021, על פי דו"ח סיכום שנה של צה"ל ומערכת הביטחון, אירעו 6,633 מעשי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) של פלסטינים נגד יהודים ביהודה ושומרון, בהם 61 אירועי ירי, 18 מקרי דקירות, 1,022 השלכות בקבוקי תבערה ו־5,532 אירועי יידוי אבנים. בהשוואה לשנים קודמות, בשנה הזו נרשמה עלייה חדה ביותר באלימות הפלסטינית. 42 לפי אותם נתונים, בשנה הזו היו כמה מאות אירועים אלימים מצד יהודים כלפי פלסטינים.

מה אתם מדמיינים כשאתם שומעים את הביטוי הזה, "אלימות המתנחלים"? עשרות יהודים רעולי פנים מיידים בקבוקי תבערה אל מכוניות של עוברי אורח תמימים? ניסיונות דקירה של אזרחים פלסטינים במרכזי קניות? ירי חי על ילדים פלסטינים? המציאות רחוקה מכך מאוד. מדובר לרוב בגרפיטי וברמות שונות של השחתת רכוש. אלף מעשים כאלה לכל היותר, אם מחשבים בחומרה, נרשמו מקרב אוכלוסייה אשר נכון ל־2020 עמדה על 476,000 איש, לא כולל התושבים היהודים במזרח ירושלים. הייתה זו שנה שבה הגזרה כולה התחממה, אלא שמהצד היהודי רמת האלימות נותרה נמוכה יחסית, ואילו מהצד הפלסטיני מדובר באלפי ניסיונות רצח – חלקם, למרבה הצער, מוצלחים".

הנדסת תודעה היא זו, כי דורשים מישראל אותם אירגונים ומפלגות, אבל לא ראינו את פעילותם בקרב עמים אחרים בהיקף זה, להפך: שוויץ ביד אחת מממנת את המוקד להגנת הפרט למאבק בגירוש המסתננים בישראל, וביד השנייה של שוויץ היא מקשיחה את מדיניות ההגירה שלה עצמה. צביעות שאין כדוגמתה (עמ' 113–114). ככה זה שאתה מכריז מלחמה על מדיניות הגירה במדינה שאתה כלל לא חי בה, כשזה מגיע למדינה שלך, ופתאום יש השלכות – אז זה לא כזה ברור ומוסרי וכו'. וכן עוד הרבה מקרים כאלו בספר.

אסור היום על פי חוק לערוך בכסף בויקיפדיה. אבל כל זה לא מפריע לעמותות אלו לקרוא בראש כל חוצות לעבודה בויקיפדיה, כדי להשפיע ולשנות עמדות לפי הדעות שלהן (עמ' 167–168).

מלחמת גלימות המשפט של האורקים

מדינה מתוקנת מאפשרת משפט צדק, ויש לאפשר משפט צדק אמיתי, שכן איננו רוצים להעמיד לדין אדם כשלא הוא ביצע את העבירה. אולם, מרחק רב מפה ועד מצב שבו ביודעין הוא פשע, בכוונת תחילה וזדון, ללא צער, לא ממנו ולא מסביבתו, ובכל זאת כספים של מבקשי רעתנו מסייעים בנו להחליש את ההרתעה.

מה משותף לדני גונן, לאיתם ולאשתו נעמה הנקין, לשיר חג'אג', לרב מיכי מרק, לרב נחמיה לביא, לנערה הלל אריאל, לאורן שאול ולהדר גולדין הי"ד ולעוד רבים נוספים?

כל אלו קדושים שמתו על קידוש השם, העם וארץ, שנרצחו רק מכיוון שהם יהודים. אבל מה עוד משותף?

שכל אחד ואחד מאלו שרצח אותם, זכה למעטפת סיוע רחבה, של סוללת עורכי דין, שמטעמם של ארגונים בכסף זר, כדי לפגוע בהרתעה, והחלשת הפגיעה ומיצוי הדין עם הרשעים הרוצחים הנתעבים.

אדם המתלונן על חברו, אמור להיות נקי באותו עניין. עוול גדול וצביעות שאדם רע מתלונן על הצדיק בבית המשפט. ארגונים אלו מתכסים בשמות הטוענים לפעילות עניינית של זכויות אדם, אבל מדובר רק בזכויות של אדם מקבוצה מסוימת שהם בחרו, לא זו המזדהה עם מדינת ישראל... הנה, נכתב בפסק דין בבג"ץ נגד ג'בארין, המזוהה עם 'החזית העממית לשחרור פלסטין', ראש ארגון לחרם על ישראל, ומוציא שם רע בשקר בעולם (עמ' 85, וכן ראו שם עמ' 86, לרואה החשבון בארגונו, שהיה בחוליה שרצחה את רינה שנרב הי"ד):

"העותר דנא פועל ככל הנראה בבחינת ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. בחלק משעות פעילותו הוא מנהל של ארגון זכויות, ובחלק אחר הוא פעיל בארגון שלא בוחל במעשי רצח ובניסיונות לרצח, אשר דבר אין להם עם זכויות, ואדרבה, שוללים הם את הזכות הבסיסית מכולן, זכות היסוד שביסוד, שבלעדיה אין זכויות אחרות – הזכות לחיים".

בפרק 1 יש תיעוד של סיוע למאבק משפטי מכסף זר ל-80 מחבלים שרצחו 74 בני אדם, במהלך שמונה שנים בלבד. בפרק 2 סקירה על מבול העתירות נגד יישובים ובנייה יהודית בלבד, לדוג': נגד היישוב עמונה, שכונת האולפנה בבית אל, מגרון, מעלה רחבעם, גבעת אסף, נתיב האבות ועוד. בפרק 3 מראה את מסע הנדסת התודעה נגד צה"ל בעולם ובישראל. בפרק 4 המאבק נגד גירוש מסתננים לישראל. בפרק 5 תיאור של הנגב והמצב של חוסר המשילות של ישראל בו (ראו סקירתי 'בדואיסטן', מאת מאיר דויטש, תנועת רגבים). בפרק 6 האיסלמיזציה בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט. בפרקים 7–8 הספר מתמקד בהשפעת הכסף הזר על נוצריים ישראליים ובכספים מגרמניה.

כסף יוצר מציאות

לא די במלחמה מופשטת, שמתרחשת במסדרונות מערכת האי־צדק הישראלית או באיזה מלחמת אמונות ודעות אבסטרקטית.

כסף בונה, יוצר ורוכש בשטח ממש, מפצה ומוסיף – וקובע עובדות. בין השנים 2016–2020 הועברו יותר מ-40,000,000 $ לטובת השתלטות פלשתינית על שטחי C.

גם אם הצלחנו לעבור את המוקשים שהציבה מערכת המשפט, והגענו לשלב הביצוע, לא יועילו לנו מאמצינו, היום נאכוף את החוק, ומחר הכל יחזור לקדמותו, לעוד כמה שנים של מאבק משפטי שחוזר חלילה. לדוג' בדברי התורה על הכסף מהאיחוד האירופי ומאיטליה, אמר המחבל קאסם עוואד (עמ' 52): "בשנת 2017 הכיבוש הרס 530 בתים (לא חוקיים של פלסטינים, מ"פ), ואנחנו בנינו חזרה הכול בכסף אירופי ופלסטיני".

המאבקים המשפטיים גם גרמו לשינוי הוראות הפתיחה באש, כך נהרג בראל חדריה שמואלי הי"ד, בירי מטווח אפס (עמ' 97).

"וְחֶסֶד לְאֻמִּים – חַטָּאת" (לא מופיע כלל בספר)

אמרו חכמים (בבא בתרא י, ב):

"אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: בני, מהו שאמר הכתוב (משלי יד, לד): צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת?

נענה רבי אליעזר ואמר: ... וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת – כל צדקה וחסד שאומות העולם [במהדורות שצונזרו בצנזורה הנוצרית: עכו"ם] עושין – חטא הוא להן, שאינם עושין אלא להתגדל בו, כמו שנאמר (עזרא ו, י): דִּי לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי.

נענה רבי יהושע ואמר: ... וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת – כל צדקה וחסד שאומות העולם [במהדורות שצונזרו בצנזורה הנוצרית: עכו"ם] עושין חטא הוא להן, שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן, שנאמר (דניאל ד, כד): לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן הֵן תֶּהֱוֵא אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ...

רבי אליעזר המודעי אומר: ... וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת – כל צדקה וחסד שהגויים [במהדורות שצונזרו בצנזורה הנוצרית: עכו"ם] עושין חטא הוא להן, שאין עושין אלא לחרף אותנו בו, שנאמר (ירמיהו מ, ג): וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי חֲטָאתֶם לַה' וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ וְהָיָה לָכֶם דבר הַדָּבָר הַזֶּה...".

יש מחלוקות בפוסקים כיצד ועל אילו גויים ואיזו צדקה להחיל באיסור קבלת הצדקה מן הגויים (ראו רמב"ם הל' מתנות עניים ח, ט; שו"ע יו"ד רנד, בהרחבה ראו 'חסד לאומים חטאת' מאת הרב ד"ר אליהו רחמים זייני), אבל דבר אחד ברור: ה"צדקה" הזו של הגויים, המדוברת בספר זה, אינה אלא להתגדל כפשוטו, להמשיך את מלכותם, כלומר, להאריך כוח השפעתם בישראל, ולחרף אותנו בו. כל אירו ואירו מהכספים הללו הולך להשפלת כבוד ישראל בעולם. צדקה זאת מאריכה את הגלות, כלומר, היא פוגעת בישראל וממשיכה את מלכויות הגויים עלינו, פוגעת בעצמאות ישראל, וממילא בגאולה. כך כתב רבי חיים בן עטר (ראשון לציון, יו"ד רנד):

"אין ליטול [צדקה] מגוי... איכא קצת חילול השם שמתבזה ישראל בעיני הגוי, אי נמי [או גם] מטעם (ישעיהו כז, יא): בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה – שמאריך הגלות".

כריכה

ידיים אדומות מפרקות את סמל מגן דוד לחלקים. 

* גילוי נאות: אני זוכה לעבוד בהוצאת סלע מאיר. עם זאת, איני מקבל שקל על הסקירה. לא קיבלתי את הספר בשביל הסקירה, ולא נתבקשתי לכתוב עליו סקירה מאיש.