היא שלוכית ושלומפרית, מה שנכון. לבושה ברישול, לא מאופרת, לא מוכנה למאמץ טיפוח חיצוניותה כולל בגדיה שלא החליפה שנים. כל כך שונה מחברותיה מאז בית הספר- דליה, חגית וענת עימן נפגשת לקפה מדי פעם. מטופחות ומשקיעות. ניתוח פלסטי פה ושם ומלתחה מאובזרת. והיא כבר לא צעירונת מרדנית. אישה באמצע החיים, נשואה ואם, רופאת משפחה. ולא רק הופעתה אלא גם אופיה שיכול להיות קשה, ציני, דעתני אולי מדי. ככה היא וזהו. אזור הנוחות שלה, אל תתערבו.

נסיונות חברותיה ובתה 'תקני בגד חדש, תתאפרי, תשקיעי' לא מניבים הצלחה יתרה. שכנתה קלודט משכנעת אותה לרכוש משהו בחנותה.

'כל אישה צריכה לנז'רי סקסי או גבר שלה הולך לאישות אחרות'. אישה חכמה.

בעלה נעמן, עורן דין שעשה הסבה למַסְגֵרוּת. אוהב את עבודתו, את עיבוד המתכת למעקות וכל מה שהלקוח חפץ בו. משקיע מעצמו. אהבת המקצוע אותה רכש מדודו שהיה בעל מסגריה טבועה בו.

הכל מתנהל בשגרה די קבועה עד שמשהו משתנה. בעלה השומר אמונים שנים רבות מתחיל ללבוש חולצות לבנות, מקפיד על הופעתו, יוצא מוקדם וחוזר מאוחר. ממלמל משהו על לחץ, לקוח תובעני, עבודה דחופה אאוט אוף דה בלו. והיא חושדת, אלא מה? הוא בוגד, ברור. וסבורה גם שיודעת עם מי בעלה מתפרפר. מצא ריגוש בחייו עם מישהי שהיא אנטי תזה לה. רגשותיה גואים, התסכול והכעס.

מדי פעם מהרהרת בעברה. זכרונות ילדות על הרופא הקפדן והשכנה התמהונית אסתר. הוריה שדגלו בנימוס אירופי קפדני והלכו מזמן לעולמם.

ובסופו של דבר יש לאמת דרך לצאת לאור. נעמן לא יצליח לרמות אותה לנצח. וזו תתגלה ביום חורף סוער כמו מצב רוחה, מפתיעה ותמימה למדי.

מונולוג של אישה חסרת שם כתוב לא רע, נקרא בשטף אבל לא מצליח להתרומם למשהו מרתק באמת. סובב על אותו ציר של חשד, תחושת נבגדות, כעס והופעתה המוזנחת. מדי פעם מבליחים אירועים כמו סעודה משותפת עם החברה של בנה. הקיצר, ככה-ככה.