ביקורת ספר
שם הספר "איכסה, פיכסה, איכסה"
מאת עוז בן יצחק:
כמי שפוגשת ילדים והורים יום יום במרחב החינוכי והטיפולי, מצאתי בספר הזה רובד עדין ומשמעותי במיוחד. הסיפור אינו רק על "איכסה", אלא על תחושת שליטה, על הקשבה ועל קשר בין דורי מרפא.
תמר פוגשת דרך האוכל את אחד המקומות הכי רגישים בילדות. הבחירה. מה נכנס אליי לגוף, מה נעים לי ומה לא. בתוך חוויה שיכולה בקלות להפוך למאבק כוח, הסבתא בוחרת בדרך אחרת. היא לא נעלבת ולא מתעקשת, אלא יוצאת לברר, להתבונן ולהבין. היא אפילו הולכת לגן כדי לראות איזה אוכל תמר אוהבת, משקיעה זמן ומאמץ אמיתי כדי לפגוש את עולמה. זו דוגמה מרגשת למבוגר שמוכן לזוז ממקומו כדי לראות את הילדה באמת.
המרחב שנוצר סביב האוכל אינו שדה קרב אלא מקום בטוח. דרך הדיאלוג ביניהן, הילדה מקבלת תחושת שליטה מחודשת מתוך קשר ולא מתוך התעקשות. הסבתא מדגימה כיצד אהבה יכולה לעבור דרך המטבח, דרך הריח, דרך הצלחת ובעיקר דרך לב פתוח והקשבה אמיתית.
בעיניי זהו ספר שמזכיר לנו שהאוכל הוא הרבה מעבר לתזונה. הוא שפה של חיבור. וכשיש הקשבה אמיתית נוצרת קרבה, נבנה ביטחון וצומחת תחושת ערך.