בצל הלהבה

בצל הלהבה - אופיר פורמן

סדרה: נפילת המסדר

מיקום בסדרה: 2

עריכה: שלי לנדא

הוצאה עצמית, 2025, 367 עמ'.

ז'אנר: פנטזיה, נוער צעיר.

אחרי שהספר הקודם נגמר בסוף פתוח היה ברור לי שאני חייבת את הספר הבא, אז כמובן שקניתי אותו בהדסטארט.

בכל הפרסומים על הספר לפני שיצא אופיר שמה אימוג'י בצל 🧅 אז באייקון הבאתי לאופיר ביסלי בצל (לא זכרתי בשבוע הספר כשאספתי את הספר..) כי זה שעשע אותי.

🧅📜🔥

אזהרה: יש קצת ספויילרים לספר הקודם.

הם לא מהותיים מידיי, אז לשיקולכם..

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

הנפילים חוזרים להרנס לשנת הלימודים השניה, אבל הפעם העלילה מתמקדת באלן ואליון תאומי נפילי האש כשאליון מרכזי יותר.

אל דאגה, ששת הנפילים האחרים מופיעים בספר הזה, הפעם הם משניים בעלילה והיו פרקים בודדים שסיפרו עליהם מנק' מבטם כדי להשלים מידע חסר.

אלן ואליון לומדים על הכוחות שלהם מהמורישים שלהם במקביל ללימודיהם בהרנס.

אחרי אחד האימונים הם מקבלים מסביהם מכתב שמיועד להם - הנפילים בעלי שני הכוחות ומכאן הכל מסתבך..

יש גם התאהבויות שבעיני הוסיפו קצת עניין לעלילה.

אין נבל בסיפור, אבל הוא לא באמת חסר.

אני סקרנית לאן זה יתפתח, או שבהמשך כן יהיה נבל? 🤔

🧅📜🔥

דברים שהפריעו לי:

יש פרקים בודדים על ההיסטוריה של נפילי האש, דיי מהר הבנתי שזה על ההיסטוריה כי ממש בהתחלה היה כתוב את שמות הדמויות (שהיו שונים משאר הספר) אבל הייתי שמחה אם זה היה גם בגופן אחר.

🧅📜🔥

דברים שאהבתי:

הספר הזה קצת יותר אפל ובוגר מהקודם, אבל עדיין מתאים לנוער צעיר.

הפרק האחרון שוב מסופר על דמות שולית כלשהי שלא אגלה מי היא מפאת ספויילרים ואני כבר מנחשת שהספר הבא יתמקד בה.

אבל אופיר כתבה לי שהספרים הבאים יהיו מאוזנים יותר מבחינת הדמויות.

סתם ציטוט ששעשע אותי:

לפני ששמו לב, התחילה התקופה המוזרה שבה נוהגים תלמידים להצמיד את התואר "אחרון" לכל דבר. השבוע האחרון של המבחנים, הבוחן האחרון בפיטוגרפיה, השיעור האחרון עם סקפסי... ודאי אם יחזרו על המילה "אחרון" מספיק פעמים, סוף השנה יגיע מהר יותר.

(עמ' 337)

🧅📜🔥

כידוע, יש לי קטע עם דמויות שוליות, הפעם כבר בעמ' 61 מצאתי את הדמות השולית האהובה עליי - מיליה.

אפשר לומר שהיא המקבילה של פיטר, הדמות שלה פיצתה על החוסר של פיטר שהיה הדמות האהובה עליי בספר הקודם.

"הגעתי! אפשר להתחיל לשמוח!" שמעו קול מכריז מדלת הכניסה.

מיליה הייתה החברה שגרה הכי רחוק מבית הספר, במרכז אזור רוּדינָה, לכן הגיעה מאוחר.

(עמ' 61)

גם המורה קאזמיר סקפסי הוא דמות שולית כיפית במיוחד!!

הייתי שמחה לקרוא עוד קצת על הדמות שלו.

"...יש לנו שיעור ראשון בבטיחות בכישוף מחר, ולא תנחשו מי המורה שלנו!"

חבריו הרימו ידיים די מהר.

"קַאזָמיר סְקֵפְסי!" הוא כמעט שאג.

"סקפסי?" חזר אליון בחוסר אמון, "המרצה ממגמת האת'ר למתקדמים שאוהב לפוצץ דברים?"

"בדיוק הבחור הזה!" ענתה אלן, שנדבקה בהתרגשות שמריו חיפש מלכתחילה.

...

"אם הוא אוהב לפוצץ דברים, למה נתנו לו ללמד בטיחות בכישוף...?" שלי נראתה ספקנית.

"להפך," אלן הנידה בראשה בצקצוק, "הוא יודע בדיוק מה לא לעשות."

(עמ' 60-61)

בספר הקודם יש דמות שולית בשם שלי, בספר הזה היא הופכת לדמות משנית וחשובה יותר לעלילה.

חשבתי ששלי הדמות קרויה על שם שלי העורכת, אבל אופיר כתבה לי ששלי הדמות הייתה קיימת שנים לפני שהיא חשבה לשכתב את הספר הראשון והכירה את שלי לנדא.

בעיני זה רק הופך את זה למעניין יותר

🤯🤩

🧅📜🔥

מבחינה טכנית:

המספרת היא מספרת יודעת כל, עד כדי כך שהיא לפעמים מדברת עם הקוראים.

גם בספר הראשון זה היה ככה, אבל בספר הזה זה היה יותר בולט כי היו יותר פעמים כאלו, זה קצת הציק לי, אבל לא פגם בהנאה מהספר.

ואחרי הכל זה סגנון כתיבה שמתאים לקהל היעד העיקרי - נוער צעיר.

טריגרים ותכנים:

שריפה, כוויות קשות, טראומה ונסיון התאבדות.

הספר נקי לחלוטין מבחינת מיניות.

שורה תחתונה:

ספר מעולה וכיפי שמתעלה על הראשון ומספר את הסיפור מנק' מבט של דמויות שוליות מהספר הקודם.

זה כבר ספר שני שאני קוראת בסגנון הזה, גיליתי סגנון חדש שאני מאוד אוהבת!!