קרב חנויות הספרים

תעזבי את החתול שלי!

וכך, ציטוט אחד קטן – הדיח את מקומו המכובד של הציטוט המוכר ביותר של מכשפה עצלנית: "אוכל, כלבה!". זהו. כשציטוט קטן אבל מצחיק בסיטואציה מצחיקה עושה את זה – זה מושלם. וכן, יש פה חתול. אפילו שתיים.

וגם – הספר מדויק ומדהים לאוהבי הקומדיה הרומנטית. והוא גם מוכיח לי פעם נוספת שזה לא בושה להיות גבר שקורא קומדיות רומנטיות ואירוטיות. אז הספר הזה עשה את זה בגדול.

על מה הספר: ג'וזי ו(ב)ריאן נקראים לפגישה אצל זאנדר שמודיע להם שעומדים לעשות שינויים במתחם שבו הם עובדים. חנות ספרים אחת מיותרת – האם זו תהיה חנות 'טבולה אינסקריפטה', הספרות הטובה של ג'וזי עם הספרים העבים עד עייפה או זו תהיה חנות הספרים הרומנטיים 'סוף טוב' של (ב)ריאן שעמוסה כולה בספרים רומנטיים שכולם עם סוף טוב? כדי להכריע את זה זאנדר מחליט לעורר מלחמה ביניהם – זה שירוויח בעבורו הכי הרבה כסף – ינצח. אלא שאז רצף של אירועים מצחיקים כולל שרמוטות, חתול אחד, ומדפים חוסמים – גורמים דווקא ההפוך, והשניים מתאהבים כנגד כל הסיכויים.

מה אני חשבתי:

הספר הזה נקרא בדיוק לפני התקיפה באיראן, והסקירה הזו נכתבת תוך כדי שאנחנו מקבלים ידיעות ראשונות על התקיפה באיראן. אז קחו המלצה, חובבי הדיגיטלי, וקחו את הספר הזה איתכם לממ"ד אם תצטרכו. וכן, זו המלצה חמה מאוד.

נתחיל מזה שהסטאפ מאוד מוצלח – שני מוכרים נאלצים "לריב" ביניהם על הסלוט, ובמקביל אנחנו קוראים את ההתכתבות שלהם ברשת חברתית סמויה שבו הכול אנונימי ואף אחד מהם לא יודע מי זה השני כדי לשמור על הפרטיות – וחושפים שני דברים.

הדבר הראשון הוא כמה הדמויות עגולות ומלאות יחסית לקומדיה רומנטית. לשתי הדמויות הראשיות יש בעיות ויש המון מה לתת לנו. כל אחת מהן נפלאה בפני עצמה. וכל אחת מהן רגישה בפני עצמה.

הדבר השני – מתחת כל הכובד והרצינות הזו, מסתתרים להם האהבה והתשוקה לספרות. לא משנה איזה. אפילו סטפן קינג מקבל כבוד כאן. ויש כאן ניים דרופינג למכביר.

עכשיו, אני רוצה להתייחס גם לדמויות המשנה המעטות – גם הן נהדרות. אומנם לא לגמרי עגולות כמו הזוג הראשי שלנו, אבל הן נהדרות. החל ממייבל שמתבלבלת בין המשקאות בגלל המגדר, וכלה ברות, אישה מבוגרת למדי שאוהבת לסרוג דברים ש.... ובכן. קשורים לנושא החנות. אבל איזו נשמה צעירה יש לה!

אני רוצה לדבר גם על הייצוג של המוגבלויות בספר הזה. זה ייצוג נהדר. גם מהכיוון החיובי וגם מהכיוון השלילי. מכיוון החיובי אנחנו מקבלים את ג'ורג'ינה, אחותה של ג'וזי. היא מתניידת עם קביים אחרי תאונה והיא הצליחה לנהל חיים ואפילו משמשת אוזן קשבת לג'וזי כשצריך והיא נהדרת ואני בעד ספין אוף רק על ג'ורג'ינה.

הייצוג השלילי – קורה לכולנו שלפעמים אנחנו מארחים איזה סופר שיש מאחוריו איזה משהו לא נעים. אז הוא מסתבר סבור כי הגזע הלבן טהור ושהנכים לא קיימים. זו אפיזודה קצרה מאוד שתפסה אותי בהפתעה אבל אני שמח שהיא שם כי זה חשוב מאוד להנכיח את הנכופוביה. מאוד.

ועכשיו אני רוצה רגע להקדיש פסקה ברשותכם ל(ב)ריאן. כלומר, ריאן לוסון. הגבר הזה כל כך מקסים. יש לו שתי חתולות, יש לו חנות עם סוף טוב, ויש לו סיבה למה הוא רוצה חנות עם סוף טוב. והוא אוהב סקס בדרך מסוימת ויש לו אפילו הסבר מאוד הגיוני כפי שג'וזי מגלה לקראת הסוף של הספר. הוא אדם לא מושלם שמעריך את העולם כמו שהוא. הוא לא פטריארכי מעצבן, והוא ממש בעד להט"בקים. הוא גם בעד אנשים טובים. והוא עוזר המון לנשים שעובדות אצלו בחנות. והוא גילה את הספרות דרך תוכית. זהו. אין גברים כאלה יותר בעולם הזה. אני סיימתי פה. לכו הביתה.

עוד פאן פאקט לגבי אלי בריידי: אלו שתי סופרות – אליסון האמר & בריידי גופריין. הן חברות הכי טובות. יש בפרק התודות גם התייחסות ישירה לישראל, ומתברר מהאינטרנט שאליסון האמר נשיאה ושותפה של האמנים נגד אנטישמיות. וכן, ג'וזי היא יהודייה.

טריגרים ותוכן רגיש: שתי סצינות מין מלאים בפרקים האחרונים, דיבורים על איברי מין, בגידה (לא כקו עלילה ראשי או משני.), דיבורים על BDSM, תוכן מיני מרומז, נכופוביה, התאבדות (מחוץ למסך), וזה הכול ממה שאני מצליח לזכור.