עיר הגנבים

הביקורת הזאת נוטפת קנאת סופרים. איך אפשר לכתוב כל כך טוב על כל כך רע?

דיויד בניוף מספר את הסיפור של סבא שלו, בזמן המצור בלנינגרד במלחמת העולם השנייה, והוא עושה זאת בכישרון רב, בזרימה סיפורית, ועם כל הזוועות שקרו, אבל עם הומור והמון אנושיות.

לב, גיבור הסיפור, הוא נער יהודי, שגר בלנינגרד הנצורה, בקור של ינואר וברעב גדול ששרר אז. מתוך פטריוטיות הוא מתנדב לצוות כיבוי אש, שאמור לעזור בעת ההפגזות של הגרמנים הצרים על העיר. הוא נתפס בזמן העוצר בוזז חייל גרמני מת, ובמקום לקבל כדור בראש, הוא מובל למעצר. לתאו מצטרף חייל רוסי עריק, שנרא כמו פרסומת לצבא, ושניהם מקבלים משימה שתקנה להם את חירותם, להביא למפקד המשטרה החשאית (נ.ק.וו.ד.), 12 ביצים לטובת עוגת הכלולות של בתו, בתוך שבעה ימים.

המסע שלהם, בעיר הרעבה והנצורה, דרך חציית הקווים של הגרמנים, עולה על כל דמיון - בתלאות, בסכנות, בתושייה ובדמויות שהם פוגשים בדרך. הם לומדים זה על זה, על הסודות והכשרונות של כל אחד מהם. ואנחנו מקבלים הצצה לאחת התקופות הנוראיות שידעה האנושות. עם זאת, אין תיאורים מפורים של זוועות שנעשו (למעט בבקתה שלנערות, מי שרגיש יכול לדלג, זה לא יפריע).

כתיבה נהדרת בשנינותה, דמויות מרתקות ואמינות, וסיפור שאי אפשר לשכוח.

תקראו!!!!