בני הזוג מוריה (מוריקי, מורצ'וק) וידין נולדו בהפרש של שבוע בהתנחלות, בתים סמוכים. גדלו יחד כפעוטות וילדים והקשר נשמר גם כשמשפחתו של ידין עברה. היא בת למשפחה גדולה והוא בן יחיד. שניהם איבדו את אמהותיהם. ועכשיו גם את מיגל, שמוריה לא תהיה מסוגלת לומר לו והוא יגלה אחרי כמה שבועות בפגישה עם הרופא.

מוריה מנסה להתרכז בעבודתה כגרפיקאית כשבדמיונה מיגל ממשיך לחיות ולהתבגר. ידין הוא מדריך טיולים מנוסה. איש של טבע, מדבר, ארץ ישראל שחורשים ברגליים עם קבוצות בוגרים ונוער ולעתים מתנתק מהעולם וצריך את השקט והלבד שלו. ההסתרה מכעיסה ומקוממת אותו. איך לא סיפרת לי? היה שלי בדיוק כמו שהיה שלך.

זהו ספר על חיבוטי נפש, אהבה ואכזבה, העולם החילוני מול הדתי. האידיאל של מגורים מעבר לקו הירוק בתנאים לא תנאים, את מעט החשמל מספק גנרטור. ארץ ישראל המורכבת, מי שמאמינים שדברים נועדו לקרות. אנשים שונים באמצע הדרך כמו הגבר הצעיר שתפיסת עולמו היא שבית זו שטות. רוב האנשים חיים בתפיסה שחייבים בית, קירות וגג. והוא עושה כסף טוב מהשכרת קראוונים ובעצמו יכול להיכנס לאחד ולנסוע לאן שבא לו. טרמפ מקרי בו מתוודע ידין ליעלה הירושלמית, אם לבן שש ותינוקת. כלה לעתיד שמשגעת את מוריה עם אינסוף פונטים להזמנות חתונה מטופשות ושום דבר אינו מספק אותה. פרוייקט גדול אפשרי עם יהושע- 'תקראי לי יוש'.

לא התחברתי לסגנון הכתיבה האיטי והמהורהר עם מעברים תכופים למדי בין הזמנים.