החיבור המושלם

היא, קיליין פלאוארס (אם כי אני חושד שהתרגום הנכון הוא פלאוורס - flowers), עורכת דין לדיני כספים או משהו כזה, לא ממש התעמקתי בזה. היא מקבלת לידיה מקרה שמתקשר לעבר שלה - דקסטון יוז, הסטודנט שהיא שנאה כשהיו ביחד בקולג'. יאדה יאדה.

הוא - שחקן לשעבר שהחליט שטוב לו יותר בתור עורך דין או משהו כזה, לא ממש התעמקתי בזה. קרתה טרגדיה שבה הוריו נהרגים בתאונה והוא נאלץ להישאר לגדל את אחותו בת ה13. מכיוון שזו קומדיה רומנטית, איכשהו החוקים הלא ברורים של המשפט מאלצים אותה להיות מעורבת בכל הבעיות של הנערה. ברור לכם שהם יתאהבו, כן?

אבל לינדה, הדודה של אמי, גם רוצה לגדל אותה ולכן היא מגישה תביעה. האם היא תזכה? האם דקסטון ילמד להיות אבא? האם קיליין תבין מה היא רוצה מעצמה? ומעל הכול - עד מתי חוקים לא ברורים יאלצו דמויות להיות ביחד, ולמה לעזאזל זה היה כל כך חמוד?

אני חושב שמה שאהבתי מאוד בספר הזה זה אולי הכתיבה הכל כך משכנעת של אמי בת ה13 שמתנהגת סך הכול כמו נערה מתבגרת. יש אפילו סצינה אחת ממש מצחיקה המערבת אותה ואותו בסיטואציה מביכה של מחזור ראשון....... וזה לא הסצינה היחידה שגורמת לשני האחים להיות כל כך אנושיים בסיטואציה הבלתי אפשרית הזו של אובדן ההורים.

טריגרים: מוות של ההורים, קללות, אזכור של אלכוהול, ויחסי מין מפורשים.