חרשתא

אתחיל מהסוף... התחושה המיידית בסיום הקריאה היא: "למה זה נגמר? אני רוצה עוד!"

העלילה מתחילה עם אופיר, בת שירות לאומית מן השורה, שמשאילה—או אולי גונבת, תלוי איך מסתכלים על זה—מגילה עתיקה מהספרייה הלאומית. מהלך זה סוחף אותה למסע הרפתקאות שמתחיל בירושלים ומתפרש על פני כל הארץ, מצפון ועד דרום, בעולם שמטשטש את הגבולות בין פנטזיה ומציאות. אופיר מובילה אותנו בידה דרך עלילות מסקרנות בעולמות שונים, וגורמת לקורא להתאהב בדמותה הרגישה ובו בזמן להעריך את עוצמות הנפש שהיא מגלה לאורך הדרך.

במהלך העלילה, אופיר עוברת תהליך התפתחותי מרתק. בתחילת הסיפור, היא מוצגת כבת שירות לאומי שמציבה את החברה בראש סדר העדיפויות שלה ורואה את עצמה כאחרונה, אך ככל שהאירועים מתקדמים, היא נאלצת להסתכל פנימה ולבחון מחדש את מקומה בעולם ואת האחריות שהיא נושאת.

אופיר מתחילה את המסע כדמות צנועה, שמונעת מרצון כן לעזור ולהיות חלק משמעותי בחברה, אך ככל שהיא מתמודדת עם האתגרים והסכנות שבפניה, היא מגלה בעצמה כוחות ותכונות שהיא לא ידעה שקיימים בה. הדמות שלה מתפתחת מדמות נאיבית, שמאמינה בטוב של כולם, לדמות מורכבת ומבינה יותר, שמבינה את המחיר של אחריות ושל החלטות כבדות משקל.

השינוי הזה הופך את אופיר לדמות עמוקה ומרתקת, שמצליחה לאזן בין דאגתה לאחרים לבין ההבנה שעליה לעמוד על שלה ולהילחם גם עבור עצמה. התהליך הזה הופך את אופיר לגיבורה של ממש, לא רק בעולם של פנטזיה וכשפים, אלא גם במובן האנושי והיומיומי.

אני מבקש מיהודית קגן לתפוס את קולמוסה ולכתוב ספר המשך—כי ברור שיש כאן עוד הרבה מה לספר.