"סוד הגן הנעלם מרחוב 81" הוא עיבוד שנאמן מאוד למקור עם שינויים מודרניים והוא עדיין עומד בהם וכייפי לקריאה. דמויות מעוררות הזדהות, האהבה לטבע ולבעלי חיים מכבבת פה מאוד, והעיבוד הקומיקסי עובד נהדר. לדעתי האישית, העובדה שהספר הוא ארוך יותר ולא מנוקד כנראה מייעדת את הספר לכיתות ז' והלאה.

זוכרים שאמרתי שהילד הכחול הוא מאוד צבעוני? אז כאן המצב הפוך. מכיוון שהסיפור מתרחש בניו יורק אז יש הרבה מאוד שימוש בצבע האפור וקודר שמאפיין את ניו יורק. הצבעים נוכחים, אבל הצבע האפור יותר נוכח כאן. לקראת סוף הספר המצב מתהפך - וזה נהדר.

גם כאן מדובר בילדה שהתייתמה מהוריה בנסיבות מצערות אבל כאן יש כמה שינויים. ראשית כל, יש למרי לנוקס טלפון. היא חובבת משחקי מחשב. היא עדיין ילדה מפונקת ולאורך הספר היא משתנה. יש לאורך הספר שיבוצים של קטעי אינסטגרם (נדמה לי? אני לא גולש שם.) שבהם היא מפרסמת את הגן שלה. אלה עמודים עם מידע אינפורמטיבי על צמחים וכדומה.

עוד שינוי מעניין הוא שדודה של מרי, מר ארצ'י, הוא הומוסקסואל שבעלו נפטר. שינוי נוסף מהספר המקורי לספר הזה הוא רובין ציפור אדום החזה שמתברר שהוא בכלל רובין החתול החמוד. וחתולים חמודים זה חתולים חמודים לא משנה איפה ניתקל בהם.

דמותו של קולין קיבלה קצת יותר עומק בעיבוד הזה והוא עם תחביבים וכ'ו ולא רק אדם חולה. הוא יותר עגול ויותר מעניין. ההסברה של החרדה מובאת פה בצורה מאוד משכנעת ויפה.

מעניין שפה הייצוג הלבן מגיע רק על ידי דמויות המשנה – גברת מדלוק, דיקון ומרתה. מרי, מר ארצ'י וקולין שלושתם כהי עור. אבל בעיניי זה דווקא יתרון חיובי. אם תהיתם, בן הגנן מהספר הפך לבן, מנהל המכולת. בקיצור, כיף שעידכנו קצת את הספר הישן והתאימו ל2022.

האיורים בספר נהדרים. כשקראתי את דף ההצגה של הסופרת והמאיירת, התברר לי שזה הספר הראשון של המאיירת אמבר פדילה. זה נהדר. נהדר. נהדר.

וכמו שדיקון, אחיה של מרתה, היטיב לומר - "אני לא משתגע על המילה הזאת. מי קבע מה נורמלי? אנחנו מי שאנחנו. ואם להגיד את האמת - אני חושב ששלושתנו מוזרים. לך יש את הקטע שלך. היא לא הסתדרה ברכבת התחתית עד לפני חודש, ואני מתרגש נורא מגללים. וזה בסדר!" (עמ' 184)

על דבר אחד לא הבנתי – מה רחוב 81 קשור?