אחד הנושאים העיקריים בספר בדיעבד זה חטיפת ילדים מבתיהם, תופעה שהתחילה ממזמן - בתקופת העבדות בארה''ב ועם האינדיאנים... התחילה שם והמשיכה אצלנו עם חטיפת ילדי תימן והבלקן... הרעיון הזה שאני האדם הלבן, הנאור, המתורבת וכו' יודע יותר מכם ולכן אני שולט בכם, מחנך אתכם וכו' בא לידי ביטוי בכל מיני דרכים בהיסטוריה ובהווה. (היום זה עדיין קורה בגבול עם מקסיקו ולאחרונה גם באוקראינה - עי רוסיה)

הגיבורה המשנית נכנסת למצבו בו היא רוצה לא למשוך תשומת לב - קונספט שונה עבורי והיה לי מאוד מעניין לחשוב את הקול שלה.

מה לא אהבתי

הבנה אפסית בכלכלה- מדינה לא יכולה לאפשר לעצמה להגיע למצב המתואר במשבר, בעצם המציאות לא מציאותית וזה היה לי מתסכל לקרא את זה.

הרגשתי שלסופרת יש אפס סבלנות להבנת הכעסים והמתחים בין הקבוצות השונות, כשלדעתי עצם הקיום של מדינה המורכבת מאסופה של קהילות מזמינה כעסים ומתח בינם לבין עצמם, זה משהו שצריך להתמודד איתו ולגדול מתוכו, להתנגד אליו בכל דרך לא יעזור.

הכל כל כך מנוטר ומושגח והדואר לא? הספר מתאר מציאות בה כל המעשים ידועים לכולם, אז איך המכתבים לא נקראים בדרך? לא התחבר לי.

סהכ ספר חזק עם אמירה ברורה, לגבי אהבת אם ושנאת זרים.

ההתחלה היתה לי קשה, הוא מלא טריגרים והוא לעיתים מעצבן מאוד.

טריגרים - הוצאת ילדים מהבית, אלימות פיזית ורגשית.