רסיטל לפסנתר ודם

רסיטל לפסנתר ודם - ס"ט אשמן

הוצאת דני ספרים

"אנשים מעמידים פנים שזה חוסר האנושיות שאחראי לזוועות שאנחנו מסוגלים להן, כשלמעשה האנושיות היא שורש הבעיה." עמ' 193

ליאה נאכטנבל היא פסנתרנית מחוננת. המוזיקה היוצאת תחת ידיה מהפנטת ומכשפת וכרטיסים לקונצרטים  שלה נמכרים שנתיים מראש. בעוד אנשים מתרגשים עד דמעות מהנגינה שלה - ליאה עצמה היא חסרת רגשות. אישה קרה, מחושבת שלא מרגישה דבר. לא שמחה, לא עצב - כלום. יש לה חוש צדק וצמא לנקמה. ליאה נאכטנבל היא גם רוצחת של רוצחים סידרתיים. בצורה קרה ומחושבת היא אוספת נתונים ויוצאת לצוד. שני ניגודים באישה אחת.

בביצוע הרצח האחרון שלה היא הגזימה. היא ביצעה אותו בצורה ברוטלית שהשאירה את החוקרים, וגם את הקוראים, המומים מהאכזריות וממצב הגופה.

ליאם ריכטר, סוכן FBI נחוש, יוצא בעקבות הרמזים שהשאירה ליאה בזירה. הוא נחוש למצוא את הרוצח אך חלקי הפאזל לא מסתדרים לו. הוא מגיע שוב ושוב למבוי סתום ולליאה - הפסנתרנית המחוננת. 

"...לבני האדם יש מורכבויות באותה מידה שיש להם בעיות. עבור חלקם, אלימות מגרה את מרכזי התגמול במוח או מקילה כאב אפל ונסתר." עמ' 145

ליאה היא דמות מרתקת, כמעט לא אנושית, בעלת אישיות מורכבת ומטרידה בשלוותה ומוחה החד. מתחילת הספר אנו יודעים מי הרוצחת ומהם מניעיה. אנו שותפים למחשבות שלה ולבירורים שלה מול עצמה - מדוע היא לא מרגישה דבר. מדוע היא לא כמו כולם. במקביל אנו שותפים גם למסע החיפוש של ליאם. היה מרתק לקרוא על ההתעקשות שלו, הצלבת המידע, חשיפת הרמזים והליכה עם האמת עד הסוף. כמעט. 

"רוצחת של רוצחים.

טיפת דם אדומה על בד לבן לעיני העולם כולו" עמ' 328

הסיפור מסופר בקולם של ליאה וליאם לסירוגין. הפרקים קצרים והכתיבה קולחת. יש תיאורים גרפיים בוטים של אלימות שקצת הופכים את הבטן אך אי אפשר להפסיק לקרוא. יש טוויסטים מפתיעים ומהלכים מעוררי מחשבה. זהו ספר ראשון מתוך שלושה ואני סקרנית לגבי הבאים בתור.

קריאה נעימה!