מה שהיה היה, דפי קרטון

קראתי בכמה פוסטים שהרבה יותר קל לכתוב ספרי ילדים בגלל שיש בהם מעט מילים. אני חושב בדיוק ההיפך: האתגר לזקק עולם ומלואו למשפטים בודדים, תוך יצירת חיבור מיידי, מסרים מרובדים וניגון שהופך את הקריאה לחוויה, הוא אחד המורכבים שיש. כיף לראות, לקרוא ולהקריא את אלה שעוברים אותו בהצלחה מרובה, כמו במקרה של "מה שהיה היה".

📖 במה עוסק הספר?

לאורך הספר אנו עדים לשיחות בין אמא תרנגולת לבין ביצה שבהמשך בוקעת ממנה אפרוחית קטנה, ומלווים את שתיהן עד לשלב שבו האפרוחית גדלה והופכת לתרנגולת ולאמא בעצמה.

בכל שלב האפרוחית נזכרת בכמה טוב ונעים היה פעם ומבקשת לחזור לאותה התקופה. היה לה כיף בבטן של אמא תרנגולת, היה לה קל, פשוט ונעים כשדגרו עליה, כשהיא בקעה, כשבלתה רק עם אמא ובהמשך כשיחקה עם יתר האפרוחים. בכל שלב היא חוששת מהעתיד ורוצה לחזור למקום הנוח והחמים בו הייתה קודם.

אמא תרנגולת תמיד עונה "מה שהיה היה, ועכשיו..." ומובילה אותה לשלב הבא בחייה, עד לשלב בו האפרוחית מעבירה את אותו המסר לאפרוחים שלה. מעגל החיים במיטבו.

📖 מה חשבנו על הספר?

+ כיף לקריאה ולהקראה: מדובר בספר עם דפים עבים וקשיחים המיועד לילדי גן, וככזה הוא כולל מעט מילים, חזרתיות וטקסטים מתנגנים. אני יכול להעיד ממקור ראשון שהחל מהעמוד השלישי, הבת שלי ידעה להשלים לבד "מה שהיה היה" ולחפש מה יקרה עכשיו לאפרוחית.

+ כתיבה בכמה רבדים: מעטים הספרים שמצליחים לשעשע ילדים ובמקביל לגרום להורים המקריאים לחייך ולהנהן. הרי אנחנו, שגדלנו, יודעים בדיוק כמה מפתה להתגעגע לעבר הפשוט וכמה החיים עצמם מאתגרים. ספר פילוסופי מחופש לספר ילדים 😊

+ איורים נהדרים: הייתה לי תחושה שאני מזהה את האיורים והצביעה המקסימה ואז ראיתי בגב הספר את האזכור לאחד מהספרים שאיירה מאיה שלייפר – "אריה ושמו אנה". נזכרתי כמה אהבתי גם אותו ואת הסגנון של מאיה, החל מהאיור ועד הצביעה עצמה. רטרו עם נגיעה ייחודית ומזוהה.

📖 לסיכום...

ספר נהדר, חמוד ומהנה – לילדי הגן ולהורים שלהם.

מומלץ בחום!