בני גבל

בני גבל - גל חרמון

הוצאת כנרת זמורה דביר

"גְּבָ֣ל וְ֭עַמּוֹן וַעֲמָלֵ֑ק פְּ֝לֶ֗שֶׁת עִם-יֹ֥שְׁבֵי צֽוֹר: גַּם-אַ֭שּׁוּר נִלְוָ֣ה עִמָּ֑ם הָ֤י֥וּ זְר֖וֹעַ לִבְנֵי-ל֣וֹט סֶֽלָה."  תהילים פרק פג

לאורך הקריאה בספר עלה וצף בי הפסוק הזה מספר תהילים. חלק מהעמים המצויינים בפסוק מוזכרים בספר ומהווים השראה למתרחש בו. לא זכרתי את המזמור המדויק, אבל עם גוגל מספיק לזכור פסוק אחד 🙂. בגדול הפרק הזה בתהילים מדבר על נקמה וזה בכלל השתלב עם רוח הספר. זה גם הפרק שנקרא בטקסי יום הזיכרון.

השנה בה מתרחש הסיפור היא 1997, יום יומיים אחרי התרחשות אסון המסוקים. לבנון ביצה טובענית שישראל נכנסת ויוצאת ממנה כל פעם מחדש. משתפי הפעולה עם ישראל כמו הדרוזים וארגון צד"ל מפורקים, מבולבלים ונטמעים בארץ. יש כאלו המקבלים את השינוי בחיוב ויש כאלה שמרגישים שישראל הפקירה וזנחה אותם.

בתוך זה נמצא אשמון, בן לעדה הפינקית הנחוש לגאול את חבל הארץ שלו, את לבנון, ולהשיב את כבודה האבוד של ארצו ובני עמו. הוא רוצה לנקום. הוא חי בארץ ופועל מתוכה. האידיאולוגיה שלו מושתת על מיתוסים לאורם גדל והתחנך על בני גבל, תושבי צידון, כנענים ושאר עמי האזור. הכל הלך חלק עד שהוא נתקל בארז.

ארז, לוחם שייטת מיומן ובנוי לתלפיות נתקל באשמון לגמרי במקרה. הייתה לו סיבה לחשוד בו אך במרדף שהתפתח אשמון חמק ממנו. מאוחר יותר התברר לארז כי אשמון הינו מרגל והיות והוא היחיד שראה אותו הוא צורף לעמוס, חוקר שב"כ שקיבל על עצמו את המשימה למצוא את אשמון ואת הארגון שמפעיל אותו.

עמוס וארז עובדים יחד, חוצים גבולות, מסתכנים בעצמם ומסכנים אחרים, והכל בשביל לשמור על גבולות מדינת ישראל ולנקות בלאגן שנעשה לפני שנים.

הספר מותח והכתיבה קצבית וסוחפת. השילוב של סיפור ממלכות כנען ששלטו בצפון הארץ, ימי שלמה המלך וחירם מלך צור הוסיפו מימד קוסמי לספר. המחבר שילב בצורה נהדרת בין העבר להווה, בין מציאות לדמיון ובין גאווה לאומית להרהורי חרטה וחשבון נפש.

כמו שכתבתי, האירועים בספר מתרחשים בימים שאחרי אסון המסוקים. בשנה החולפת הכרתי מקרוב את אחותו של סגן ארז שטרק שנפל באסון המסוקים ונוצר ביננו חיבור מיוחד. המציאות והדמיון התערבבו לי ולכן אני מקדישה את הסקירה לזכרו.

קריאה נעימה!