עם יד על הלב

"עם יד על הלב" של הראל חמו הוא סיפורו של לוחם שבסוף שירותו הסדיר נלחם בלבנון ואיבד חבר. שנים אחר כך, אחרי שבעה באוקטובר, כשהוא כבר משוחרר ממילואים, חבר צוות מתקשר אליו וסוחף אותו למילואים בעזה. והחזרה הזאת מחזירה לא רק את האחווה, היא מחזירה גם את החשבונות האישיים עם מה שקרה אז, עם מה שקרה בשנים שאחרי, ועם המקומות שאליהם כל אחד מהם לקח את הפוסט־טראומה שלו.

הראל חמו לוקח אותנו ממש לתוך הראש של גיבור הסיפור. בגוף ראשון ובכתיבה סוחפת אנחנו נכנסים לזיכרונות שלו, למחשבות שלו ולתפיסת העולם שלו. לא מפליא שהיום הוא (גיבור הסיפור) מהנדס, כי מתחילת הטירונות הוא הרציני שבחבורה, זה שמתבונן, זוכר, מנתח וסוחב איתו דברים שלא באמת נשארו מאחור.

הוא לוקח אותנו אל האבק העזתי ואל אחוות הלוחמים, אל הקשרים שנוצרו כשהיו צעירים מאוד, דרך ה"מסלול" וכל החוויות שאיתן נאלצו להתמודד. וגם אל השאלה מה נשאר מהקשרים האלה ומהאנשים האלה שנים אחר כך, כשהם שוב עולים על מדים.

ואולי בגלל שאני אמא של לוחם כזה, הספר הזה נגע בי במקום אישי מאוד. ריגש אותי לקבל הצצה אל העולם הגברי, החיילי הזה, עולם שאני מכירה מבחוץ אבל לא באמת חלק ממנו. להבין קצת יותר את האחווה הזאת, את השפה המשותפת, את מה שמדברים עליו ואת מה שלא, ואת הדרך שבה חוויות משותפות ממשיכות לחבר בין אנשים גם שנים אחרי שהן התרחשו.

אהבתי מאוד את הכתיבה המקורית, השוטפת והכנה של הראל חמו, ואת הדמויות האמינות שלו. אלה אנשים שונים, שכל אחד מהם התמודד אחרת עם מה שעבר עליו וכל אחד לקח את הכאבים שלו למקום אחר – בעיסוק המקצועי, בזוגיות, בלימודים ובכאבים הפיזיים.

כמעט שלוש שנים אחרי שבעה באוקטובר, הסיפור הזה הוא אנחנו. הוא אמיץ, הוא כתוב נהדר, ואני ממש מקווה שהוא יתפוס באזז.

וכשזה יקרה, תזכרו איפה שמעתם עליו.