שקרים הם שפת האהבה שלי

מה קורה כשספר מתחיל בקצב של דהירת סוסים מטורפת ודועך לתוך בהייה ממושכת מול עדר פרות מוכה רעב בערבות אוסטרליה הלוהטות? או איך עושים Skimming בהאזנה?

"שקרים הם שפת האהבה שלי" מאת אולביה סיימונס מתחיל בדיוק כך, בקצב מסחרר, משעשע וסקסי, עם סמאט לוהט שמיד תופס את תשומת הלב ומבטיח חוויה מלהיבה. גיבורי הספר התברכו שניהם בשנינות כובשת וחוש הומור מושחז ואי אפשר שלא להיסחף אחרי ההתחלה המבטיחה.

גמעתי את העלילה הקולחת בשקיקה אלא שאז, בערך באמצע הדרך, הפציע פרק 23 לחיי בחריקת בלמים עזה. העלילה עצרה את דהרתה, נשמה בכבדות כמו פרד עקשן שהתיישב על הקרקע הבצורה.

בעוד העלילה 'עזבה את הקבוצה', הכתיבה המשיכה לבדה אל עבר תיאורי נוף צחיח, חום יוקד ואבק המדבר- מותשת, מדדה, בלי עתיד ובלי תקווה.

בפרקים האחרונים, העלילה אספה את עצמה בקושי רב, ניערה את האבק מחולצתה הספוגה בזיעה ושבה לבשר על הסגירה.

מילה טובה מגיעה לקריינות של נועה גורן, שעושה עבודה מצויינת (!) ואפשרה לי להאזין לקולה הרהוט גם בחלקים בהם נאלצתי להמריץ את קצב ההקראה.

בשורה התחתונה, מדובר בספר שהתחיל כחוויה מרתקת אבל התעייף בדרך.

3 כוכבים על פתיחה מבריקה, סמאט לוהט וקריינות נהדרת, שפיצו במידה רבה על חצי שני טרחני ומעייף.