סיפורי חייו של מר פיקרי

על הספר

איי ג'יי פיקרי חי באי הקטן אליס, בו הוא מנהל את חנות הספרים היחידה באי. מצבו לא מזהיר - ואיך אפשר לצפות שמשהו יהיה אחרת כאדם שמתמודד עם מותה הפתאומי של אשתו? החיים כבר לא אותו דבר, ואת השגרה שהוא ניהל לפני האסון הוא זונח כי מה בכלל הטעם? ערב אחד, הוא מגלה שפעוטה הושארה בשטח החנות עם פתק שמסביר רק ברובד אחד מה היא עושה שם.

איי ג'יי, שלא בדיוק יודע איך להתמודד עם המצב החדש בכל זאת מנסה, וכשהחיים ממשיכים להתקדם בכל זאת, אנחנו צוללים וחווים עם פיקרי את הימים, השבועות והשנים.

מה חשבתי במהלך הקריאה

בכל פעם שאני קורא ספר של זווין אני מרגיש שלא משנה איך אתקצר אותו אני עושה לו עוול חמור, המקרה לא שונה גם כאן אבל בחיי שאין לי יכולת להסביר כמה שהוא קטן וגדול בו זמנית, ופשוט מדהים ויפהפה.

אז ככה, את גבריאל זווין הכרתי כשקראתי את מחר ועוד מחר ועוד מחר ואחר כך את מקומאחר - שני ספרים שטלטלו ונגעו בי בצורה יוצאת דופן. סיפורי חייו של מר פיקרי לא מאוד שונה, וגם כאן זווין בשקט בשקט לפתה את הבפנוכו שלי וחדרה עמוק.

סיפורי חייו של מר פיקרי הוא לא ספר ארוך, ובכל זאת יש בו עומק שמתפרס על חיים שלמים, זווין עושה מה שהיא עושה הכי טוב וזה לכתוב דמויות, יש כמובן גם עלילה שאפילו די עקבית ולא קופצת בין צירי זמן אבל היא לא העיקר, לפעמים באמצע הסיפור אנחנו כבר יודעים מה יקרה בסופו - עד גבול מסוים ובכל זאת, העיקר זו הדרך.

למה הדמויות הן הדבר הכי טוב בספר? ובכן, כי הן אנושיות וזווין לא מנסה להמעיט מערך המושג מה זה להיות אנושי - יש את הצדדים היפים והמיוחדים אבל יש מקום גם לחלקים האפלים יותר שאנחנו נתקלים בהם בחיים, וזה לא שהספר כולו עוסק בקושי ורוע אבל הוא לא מטאטא אותם אלא מעניק לכל החלקים את המקום שלהם, מה שיוצר ספר פשוט מדהים.

אני אתייחס שוב לעלילה, אז כן, מדי פעם אנחנו יודעים תוך כדי קריאה מה עומד להתרחש, אבל לפחות לדעתי זה נעשה בצורה מתונה, חכמה וממקודת. בדרך כלל זה בא בקטעים ממש ספציפיים שגם הם חלק ממשהו גדול יותר, אבל לפעמים ראיתי הבלחות למשהו ששמתי לב אליו במחר ועוד מחר ועוד מחר, החופשיות לזרוק פרטים ומידע שלא בהכרח אפילו על אותו רצף זמן. אני כן מודה שזה לא באותה רמה אבל גם כאן הסגנון שבה את ליבי. ובכלל, הכתיבה מיוחדת שמצאתי את עצמי שומר ציטוטים.

"הפחד הנסתר שמא איננו ראויים לאהבה הוא שמבודד אותנו, אולם רק מפני שאנו מבודדים, אנו מרגישים שאיננו ראויים לאהבה. ביום מן הימים, אין לדעת מתי, תיסעו לכם בדרך. וביום מן הימים, אין לדעת מתי, הוא, או אולי היא, יימצאו לאורכה. ואתם תרגישו נאהבים מפני שלראשונה בחייכם, באמת לא תהיו לבד. מפני שהחלטתם לא להיות לבד."

ואם כבר עלילה, אני גם אוסיף בהקשר לזה שהסיפור לא מנסה לטאטא חלקים פחות נעימים משהו לגבי הסוף - הוא מורכב ולא חד משמעי, אפשר להתייחס אליו מכמה כיוונים, אבל הייתי מגדיר אותו כסוף מריר משהו, וגם לא מאוד מהודק. שוב, זה לא העיקר ולא הייתי מגדיר את הסוף רק כמריר כי הוא בדיוק כמו הספר, מורכב מדמויות, אירועים והחלטות קטנות וגדולות, אבל זה כן משהו לציין.

איי ג'יי הוא בעל חנות ספרים, מה שגם נותן המון מקום לספרים וספרות בכללי שזה ממש נחמד ובעל ערך נוסף - ואפילו יש כמה משפטים נפלאים בנוגע לקריאה (שגם אותם שמרתי, איך לא).

"אנחנו קוראים כדי לדעת שאנחנו לא לבד. אנחנו קוראים כי אנחנו לבד. אנחנו קוראים, ואז אנחנו לא לבד. אנחנו לא לבד."

טריגרים ותכנים רגישים

מוות, התאבדות, בגידה, סמים, אלכוהול, מחלה סופנית, קצת קללות.

מיניות - קצת נשיקות, וסצנת מיטה לא מפורטת.

כמו בשאר הספרים של זווין שקראתי, היא לא נמנעת משימוש בתכנים קשים - אבל הם חלק ממה שהופך את הספר למה שהוא ואין התעסקות מיותרת בנושאים אם כי הם חלק מהמכלול של הדמויות, כי בדיוק ככה זה בחיים האמיתיים.

לסיכום

אני אגיד את זה הכי פשוט שיש, גבריאל זווין שוב מצליחה לגעת בי עמוק ולטלטל אותי, ובחיי שאני רק רוצה לקרוא ספרים נוספים של האישה המדהימה הזו.

אני קראתי בכריכה המקורית אבל ממש לאחרונה הספר יצא במהדורה חדשה ונהדרת, כמו כן מחיפוש קצר מסתבר שהספר גם עובד לסרט שאני סקרן לבדוק.

מתאים לחובבי ספרים רגישים ומרגשים, ולכל מי שרוצה להתנסות בכתיבה של זווין בפעם הראשונה (בבקשה כן).

252 עמודים | תרגום: יעל סלע - שפירו | אוגוסט 2014

תודה שקראתם:)