בחזרה לעדן

#סקירה_בעקבות_זכיה

ניתן קודם את רשות הדיבור לנעמה (בת 11):

בסי תמיד שנאה לרקוד. תמיד בשיעורי הריקוד היא הייתה מוצאת דרך להתחמק (כמונו בשיעור ספורט 😉) אבל היא ידעה שבריקוד מול זקן ערפל אסור לה לפשל. היא תמיד הייתה שונה, אירוסלות הם רזות ובסי היתה עגלגלה. ואז ביום של הריקוד היא הרסה לכולם - לא רק שהם לא הורידו גשם, היא גם הקיאה על זקן ערפל. בסי לא ידעה מה יהיה איתה אבל היא לא חשבה שיגרשו אותה מעדן והיא עוד יותר לא האמינה שהוריה יסכימו. אבל הינה היא מוצאת את עצמה בבית ספר בישראל עם ילדה שלא מפסיקה לקלל (בלי כוונה) ושדה. הדבר היחיד שבסי רוצה זה לחזור הביתה. ובתוך כול הבאלגן הזה מישהו שולח לה פתקים שממלכת עדן בסכנה...

אהבתי מאוד את הספר. העלילה שלו בנויה היטב ככה שלכל אורך הספר יש מתח וקשה לעצור באמצע. אני מאוד ממליצה לקרוא אותו, הוא ממש מעניין. בקיצור תקראו!!❤️

*****

אז נעמה, כמו שאפשר להבין, נהנתה מאוד. ועכשיו לחלק שלי:

בת סער - בסי, בפי הקרובים אליה - היא אירוסוליה: יצורת-ענן שחיה בארץ עדן. האירוסולים אחראים על העננים ועל מזג האוויר ולכן קיומם חיוני לעולם כולו.

בסי מתקרבת לבגרות, שהיא השלב בחיי האירוסולים בו משבצים אותם לתחום העבודה שלהם בחייהם הבוגרים. אבל בדרך לשם מחכה לה משוכת ריקוד הסיום, משימה קלה מאוד לאירוסולים - אבל לא לה.

כשבסי נכשלת, היא נשלחת מתחת לעננים, לבית ספר שמיועד לילדים כמוה מכל העולמות שלא הצליחו להשתלב. היא נוחתת שם (פשוטו כמשמעו) ברגל שמאל, נחושה בדעתה לחזור ברגע שתצליח - מה הסיכוי לגלות שהיא דווקא מחבבת את בית הספר ואת חבריה החדשים?

*

איזה כיף להמליץ על ספר לנוער צעיר, ועוד אחד לגמרי משלנו. איזה כיף לקבל ספר עם ציפיות גבוהות ולגלות שהוא אפילו מתעלה עליהן!

מה אהבתי: בגדול, הכל.

הבחירה של הסופרת להציף גם את נושא ההתמודדות עם משקל ודימוי גוף וגם את נושא ההתמודדות עם אובדן (לצד הרבה נושאי לוויין נוספים כמובן) היא בחירה לא מובנת מאליה ומבוצעת בהרבה רגישות. לפעמים קצת התערבב לי - האם כל המורכבות עם דימוי הגוף של בסי התחילה רק בעקבות האובדן? ועדיין בסך הכל הפניה יפה, תואמת גיל ולא חד ממדית. אהבתי גם את הרמיזה בהתחלה שגם בעדן היה מי שדווקא אהב את בסי כמו שהיא, למרות המראה שלה ואולי אפילו בזכותו.

רבקה חסיד הלכה פה על הקטע המוכר של פנימיה קסומה ואני לגמרי בסדר עם זה כל עוד עושים את זה טוב - והיא עושה את זה מצוין. התחברתי לדמויות וכמה וכמה מהן הייתי שמחה לפגוש בחיים האמיתיים, שזה פרמטר משמעותי אצלי לדמות בספר. הבחירה לא לתת שם לשוֹנוּת של הילדים מעניינת, ואני לא בטוחה מה דעתי עליה. נעמה מאוד הופתעה לגלות למשל שיש אנשים אמיתיים כמו גילי ויש לתסמונת הזו שם. האם המטרה היתה להפוך את זה לחלק מעולם פנטזיה או למנוע את הצמצום להפרעה ספציפית? יכול להיות. לי בתור מבוגרת שמכירה את התסמונת זה קצת היה זבוב מזמזם באוזן במהלך הקריאה, אבל ממש לא ברמה שתפגום בספר.

הבניה של הספר מהודקת למופת וניכר שהיתה עריכה קפדנית. למשל, בקטע שבו היא מכינה עוגת שוקולד להורים שלה (זה ספוילר?) ויש שיח על זה שהם לא מכירים את הקונספט, זכרתי שהיתה סצינה בעדן של הכנת עוגה. זה ממש הציק לי אז אשכרה דפדפתי לחפש ומצאתי את הסצינה, שאכן היתה שם אבל לגמרי מותאמת למה שכן היה קיים לפי הספר. זו בקלות יכלה להיות נפילה אבל גם בזה הספר עמד, וזה רק חיזק את ההערכה שלי.

אהבתי גם שההומור בספר לא היה שקיעה בפלפולים ציניים ומתחכמים - כלומר אולי היו גם שנינויות חלק מהזמן, אבל הרבה מהשעשוע (כשהיה) נוצר פשוט מהסיטואציות עצמן. אם זה בהתפרצויות המילים של גילי במשפטים הכי לא מתאימים, אם זה בהתנגשות בין הדמויות השונות או בין דמות לעצמה, זה פשוט נפלא בעיניי.

בקיצור, ספר נהדר לנוער צעיר שכל כך קשה למצוא לו ספרים טובים. מינונים מאוזנים של מתח (תואם גיל) עם צחוק ומסע התבגרות. בשקט או בקול נספר שכנראה גם גדולים יותר יהנו ממנו.

החיסרון? ובכן, מבין השורות נשמע שאמור להיות המשך וממש אין לנו סבלנות לחכות!

*****

בחזרה לעדן/רבקה חסיד

הוצאת התחנה