חופשי זה

ב-2009, שודר בטלוויזיה האירופית פרסומת המציגה ילד מתפרע בסופר כתמריץ לקנות קונדומים. כמעט עשור אח"כ בספטמבר 2017, מרב מיכאלי השתתפה בפאנל בטלוויזיה האוסטרלית והגדירה את המשפחה המסורתית כמקום הכי מסוכן לילדים. באפריל 2018, שודר בקולנוע הסרט הנוקמים סוף המשחק, ובו הטיטאן ת'אנוס מוחק חצי מהחיים ביקום כפתרון לאכלוס יתר ורבבות צופים התלבטו אם הוא צדק או לא. וב-2019, הרב חיים נבון החליט שהעולם מתחיל להשתגע וכתב את הדיסטופיה הראשונה שלו, חופשי זה.

חופשי זה מתרחש בשנת 2089. אוכלוסית העולם מידלדלת ועיריות עכשיו משלמות לתושבים כדי שיאכלסו בנייני מגורים. מערכות יחסים הן חוזיות וניתנות לחידוש כל חודש או שבוע בהתאם לרצון הצדדים וילדים עכשיו כבר לא כלואים ברשות הוריהם. כל מי שבוחרת להביא ילדים לעולם עושה זאת מתוך ידיעה שתוך 3 שנים היא תצטרך למסור אותו להורה אחר, וכך מבטיחים שאף ילד או ילדה לא יהיו לכודים בתוך מערכת יחסים מחייבת שלא הם בחרו. בעבר זה היה 10 שנים, אבל העולם החליט שזה ארוך מדי וקיצר ל-3 שנים.

לכולם יש עכשיו בננות ורפואית. בננה היא מכשיר שיושב מאחורי האוזן שמשדרת צלילים וראייה ישירות לתוך המוח כך שאנשים יכולים לדבר, לראות אחד את השני ולצרוך מידע מבלי לצאת מהבית. יציאה מהבית, "בסוליות" היא לא כל כך מקובלת ונחשבת למראה נדיר יחסית. הרפואית היא קיצור של "ערכה רפואית", ערכה מקוונת המסוגלת לזהות אילו תרופות האדם צריך כדי לתפקד ברמה אופטימלית ומעבירה לו אותם בזריקה יומית שהוא לוקח כל בוקר. אין מכורים ב-2089 כי הרפואית גמלה את כולם.

אור 2432 הוא מידען מבריק שגר בתל אביב. הוא מתפרנס מלשלוף מידע מהרשת העולמית ומפרסם את גילוייו במהדורה יומית לקוראיו. חדשות עולם ומזג אוויר זה מעניין ופוליטיקה זה משעמם. לאף אחד כבר לא אכפת מה המנהיגים עושים כי זה לא רלוונטי לחיי היום יום. אור מאוהב ברוט, עורכת דין לענייני משפחה. טוב לו איתה למרות שיש לה הרגלים מוזרים כמו להתעקש שהוא יקרא לה בשם המשפחה המסורתי שלה, "רוט לוי" במקום מספרי הזהות שהחליפו את הסיומת הפטריארכית שהיתה כל כך מקובלת בעבר.

חייו של רוט מתהפכים כאשר הוא מקבל על עצמו משימה פרטית. הוא צריך לאתר את גל 0054 שנעלמה באופן מיסתורי. בן הזוג שלה בחוזה שבועי מתחדש, פז 3090, מודאג. ב-2089 כבר לא חוטפים אנשים כי זה כמעט בלתי אפשרי להסתתר מהעולם ולכן היא כנראה נעלמה מרצונה החופשי, אבל פז משוכנע שהיא לא היתה עושה לו את זה ולכן הוא שוכר את שירותיו של אור. הרמז היחיד שפז יכול לספק הוא שאיכשהו ההיעלמות של גל קשורה ל"מחסום". רעיון מדעי שאומר שהאנושות הגיעה לשיא הידע האפשרי ואין כבר יותר מה להתקדם או לגלות.

המסע של אור בעקבות גל תוביל אותו אל ילדי הזכוכית המוזרים, לראש פינה בצפון הרחוק, לירושלים וגם לניו יורק. בכל אחד מהמקומות האלו הוא יחשוף מידע שהוא לא הכיר על העולם. מידע שתמיד היה גלוי, אבל משום מה אף אחד לא חשב להתעניין בו. למה? כי העולם במצב הכי טוב שהוא אי פעם היה. אז למה לתת לעובדות אחרות להטריד? ספר זה הוא ספר דיסטופיה. כמו כל הדיסטופיות הוא בא להעביר ביקורת. אם זאת ביקורת שאתם מזדהים איתה אתם תאהבו את הספר. אם זאת ביקורת שאתם חולקים עליה, כנראה תיהנו פחות. אני הזדהיתי איתה, אבל גם הרגשתי שהיו בה כמה חורים.

הביקורת כאן היא ביקורת שמרנית על רוחות הליברליזם הנושבות ברחבי העולם המקדמות את רעיון החופש והחירות של הפרט כערך עליון על פני ערכים אחרים כמו משפחה, קהילה ולאום. יש כאן ביקורת מוצדקת לצד ביקורת לדעתי שהיא לא מוצדקת. ביקורת מוצדקת היא עניין הילודה. היום רואים ירידה תלולה בילודה באירופה, ביפן ובחלקים מארה"ב ויש חשש גדול שאוכלוסיה הולכת וקטנה של צעירים תצטרך לתמוך באוכלוסיה זקנה די גדולה להרבה מאד זמן כי היום אורך החיים רק ממשיך לעלות. ביקורת לא מוצדקת, היא הערעור על מוסד המשפחה. הרוב המוחלט של הקולות הליברלים שאני מכיר מקדמות תפיסה של "גם", ולא "או". עולם שבו יש זוגיות אלהורית, מערכות יחסים אלטרנטיביות וגם משפחות מסורתיות, ולא "במקום" משפחות מסורתיות.

באופן כללי, אני חושב שהספר מפספס בענק את כל התחום של מערכות היחסים. הספר מציב זוגיות מתחדשת על בסיס שבועי/חודשי מול משפחה מסורתית של אמא ואבא וילדים המספקת וודאות והתחייבות לטווח ארוך. הבעיה היא שבשני המודלים, הזוגיות היא זוגיות סטרייטית ויש אפס התייחסות לאהבה בין גבר לגבר, בין אישה לאישה ובין אנשים שלא מזדהים עם המגדר שאליו הם נולדו. מבחינתי זהו פספוס ענק כי זה די מראה שהסופר לא יודע על מה הוא מדבר כשהוא מצביע על הבעיות שלכאורה שנת 2089 הצליחה לפתור.

מבחינת הקריאה, מדובר בספר מאד קליל של 206 עמודים המתחלקים ל-42 פרקים קצרים. שני דברים שאני מאד בעד. הספר זורם ולא הרגשתי שהיה כאן אף קטע מרוח וריבוי הפרקים הקצרים סיפק לי המון נקודות עצירה נוחות (חשוב כשיש ילדים). אין כאן הטפה. יש נקודות מבט שונות שמועברות באופן חלק דרך הפרספקטיבה של הדמויות. חווית הקריאה עצמה היתה מאד כיפית ואני ממליץ בחום לכל מי שמרגיש שהוא מזדהה עם המסרים של הספר, או למי שנהנה מלקרוא באופן ביקורתי נקודות מבט שונות.

הערה חיובית אחרונה (כי הגעתי לסוף הפוסט וראיתי שלא כתבתי), מאד נהניתי מתיאורי המידענות וכריית המידע הקשורים למקצוע של אור. אני לא מכיר את התחום, כך שאין לי מושג כמה התיאורים מהימנים, אבל הספר מצליח להעביר בצורה מרתקת את הרעיון של מידענות כתחליף עתידי לעיתונאות חוקרת וזה היה מגניב ביותר.