הגולם והג'יני

השנה היא 1899. הגולם היא חוה. היא נוצרה לבקשתו של יהודי פרוסי בשם אוטו רוטפלד שהזמין אותה במיוחד ממקובל זקן מרושע (ספוילר - הוא הנבל של הספר). אוטו אז קנה כרטיס לאחד בספינה לארה"ב, הפעיל אותה במטען ואז מת כשהאפנדיציט שלו התפוצץ. כתוצאה מהמצב המוזר שאין לה בעלים חוה מוצאת את עצמה לבד בניו יורק, ללא קישורים חברתיים והיכולת לקרוא מחשבות.

הג'יני הוא אחמד. הוא נכלא ע"י קוסם מרושע בתוך מנורה לפני אלפי שנים. בותרוס ארבילי, נוצרי מארוני המתגורר ברובע סוריה הקטנה בניו יורק משחרר אותו בטעות כשהוא מקבל את המנורה לתיקון. כשהוא משתחרר אחמד מגלה שהוא כלוא בגוף אנוש, עם יכולות אש וחולשה למים.

חוה מאומצת ע"י רב מקומי שמזהה מיד מהו טבעה האמיתי. הוא עוזר לה להתאקלם בניו יורק, מוצא לה עבודה במאפיה המקומית ולאט לאט היא מפתחת חיי חברה אבל היא עדיין מאד לבד. אחמד הופך לשותף של ארבילי. שהמקצוע שלו הוא תיקון כלי פח. יכולות האש שלו עוזרות לו להפוך לאמן בעל שם.

לאחמד לא אכפת מבני אנוש וחיי חברה - זה בטבע שלו. לחוה מאד אכפת מבני אנוש וחיי חברה - זה בטבע שלה. שניהם זרים בעיר זרה ושניהם באופן מוזר צריכים אחד את השני, אבל יקח בערך חצי ספר עד שייפגשו.

הספר הזה היה יכול להיות מעולה. הוא היה יכול להיות אפילו טוב, אבל הוא לא - הוא ספר חלש. יש כאן סיפור של שתי דמויות המוצאות את עצמן לבד בניו יורק של תחילת המאה כשלכל אחד מהם יש מטען אישי כבד, היעדר מוחלט של כישורים חברתיים וכוחות מיוחדים - והרבה מזה בא לידי ביטוי בספר כדי ליצור סצנות מקסימות ודמויות שחלק מהזמן שובות את הלב.

עם זאת, עדיין מדובר בספר חלש ורואים את זה כבר מהפרק הראשון. הסופרת היתה צריכה דמות בעלת תכונות מאד ספציפיות כדי להצדיק את העלילה שהיא דמיינה בראשה, אז היא ליטרלי הלכה והזמינה אחת כזאת ממקובל זקן, שזה כמו אמאזון רק עם זמן משלוח יותר ארוך וסופר נבל שמגיע חינם עם החבילה שהוזמנה. אוטו רוטפלד יודע בדיוק מה הוא רצה מהגולם שתהיה אשתו. הוא רצה מישהי סקרנית. אז זה מה שהוא קיבל - ואז הוא מת.

גם אחמד לא חף מסדקים. הוא יצור מדבר עם חולשה למים. גשם יכול להרוג אותו. עם זאת, לכל אורך הספר, אחמד מתנהג באופן פזיז (חלק מהאופי שלו) בכל הנוגע למים, יוצא החוצה בגשם (עם מטריה אמנם) ולא מת. אני לא יודע מה הסופרת חשבה לעצמה, אבל בתור מישהו שעמד בחוץ בהמון סערות, אני יכול להעיד עדות ראשונה שמטריה היא לא מגן הרמטי ממים. למה להוסיף את החולשה הזאת לאחמד עם לא יהיו לו השלכות?

אני לא יכול לדבר על הקהילה הסורית, אבל הקהילה היהודית האורתודוכסית שבה חוה מוצאת את עצמה לא הרגישה לי לגמרי אותנטית מבחינה דתית, ללא קשר לקבלה המזויפת שהסופרת השתמשה בה בשביל לברוא את הגולם.

מדובר בספר מאד ארוך (502 עמודים). אני כן חושב שהאורך מוצדק כי מדובר על סיפור שמתפרס לאורך זמן והדמויות כן מתפתחות ומשתנות, אפילו עם הם עושים את זה בצורה שנראתה לי מאד שטוחה. יש בספר מספיק תוכן בשביל להצדיק את האורך, אפילו שהוא מרוח לפעמים. זה עדיין עובד.

דברים טובים שאפשר להגיד? הספר הזה הוא סיפור של בדידות ושל הזדמנויות מפוספסות ושל ידידות. הסופרת הצליחה להביא את כל הדברים האלו ליד ביטוי באופן שדי עובד ודי נוגע ללב. לא מדובר בספר גרוע לפי דעתי, רק בספר שיש בו המון חולשות בהמון מקומות שונים.

אני נותן לספר הזה ציון סובייקטיבי של 6/10.