זיכרונות של מכשף

זיכרונות של מכשף (המשך ישיר של יומנו של מכשף)

————————————————————————

סופרת:Roni London

עריכה: מיכל בסן

הגהה: Nica Yoffe וניקול רפלוביץ

עיצוב כריכה: שושה יוסופוב

תקציר:

טוב, כמו שהרבה מכם יודעים, ארז לא סוקר ספרי המשך. הסיבה היא, ספויילרים. והיי, בתקציר לספרי המשך יכולים להיות ספויילרים מפחידים! אז סורי, אין תקציר.

כן, אז יהיו את אלה שיגידו, ״שים נקודות ותכתוב״. אז לא. אני ועוד לא מעט שאני מכיר אישית פשוט ידלגו על כזו סקירה, לא חבל?

אז חברים, זו לא סקירה, זו התרשמות בלבד!

נתחיל? נתחיל!

כשקראתי את יומנו (הספר הראשון מתוך שלו.. סליחה ארבעה! ספרים) אז הוא היה כיפי לקריאה אבל היתה לי עליו הרבה ביקורת (את חלקה כתבתי בסקירה ואת חלקה נפלתי על רוני בפרטי)

כעבור שנתיים (פחות או יותר אבל מי סופר..) יצא הספר השני, שזה לא מובן מאליו בכלל. וגיליתי שרוני לקחה חלק מהביקורות ויישמה אותן (שזה אומר הרבה!)

אז מה יש לנו פה?

הרבה, אבל הרבה יותר עולם! 

כן, גם בספרי נוער צריך עולם. מתחילת הספר עד סופו הרגשתי בפנים. צחקתי, בכיתי, התרגשתי כאילו אני חלק.

דמויות: פתאום קיבלתי עומק שלא היה בספר הראשון (אומנם זה הרגיש קצת על חשבון דמויות שנעלמו, אבל זה היה טוב!)

עלילה: מה זה?? מי את ומה עשית לרוני? 

עלילה איכותית שמסתבכת מרגע לרגע. כן, ספר נוער, אבל רמה אחרת בעיני.

כתיבה: הכתיבה השתפרה פלאים. 

מכירים את ההבדל בין טוב לכיפי? אז זה! 

הסופרת התעלתה על עצמה והביאה לנו ספר המשך שהרבה הרבה (ועוד כמה הרבה שתרצו) יותר טוב מהראשון.

עם עליית רמה כזו, למה אני צריך לצפות בספר השלישי?

טוב, אחרי שעפתי על הספר, אם אני רוצה שתמר תאשר אז צריך לכתוב משהו..

אז תקציר חלקי של הספר הראשון:

מאז ומעולם העדפתי לשמור בסוד את העובדה שאני מכשף. למדתי בבית ספר של סתמיים ולא רציתי שיחשבו שאני מוזר. היה לי חבר טוב אחד וזה הספיק לי. בבוקר למדתי הסטוריה וספרות ואחר הצהריים התאמנתי בכישופי הגנה וברקיחת שיקויים. 

וכמו בכל ספר נוער, נער פוגש נערה ופה מתחיל הבלגן 😈

נ.ב

כן יש לי ביקורת קטנה שחוזרת מהספר הראשון (לא, לא אור..😂), למה אין דיבור על הקוסמים? הם הוזכרו בהתחלה בשביל מה? מה את מתכננת גברת לונדון? 🤔

נ.נ.ב 

כן, תגידו שבגלל שאני חבר של רוני אני עושה סקירה מטעם וזה. אז לא. אני מפריד בין יוצר ליצירה תמיד. תשאלו את רוני, היא לא קיבלה אפילו ציוץ על מה חשבתי. קודם אני כותב לפה ואז מדברים (לאחר אישור הפוסט כמובן)