שמעתי פעם ששואלים כשאלה פסיכולוגית האם אתה מוכן להסתכל אל התהום? השאלה נשאלת כמדד למכונות של האדם להסתכל אל המכוער אל הפערים להתמודד עם מה שהוחבא או בתמציתיות להשתרש בכדי לגדול.

אחרי הקריאה אני שואלת אתכם האם תהיו מוכנים שהתהום תסתכל בכם בחזרה?

על הספר בקצרה:

הספר גולל את תחילת מסעו של אלישע בין אבויה לתוך נבכי התלמוד והקבלה, מסעו מתחיל באהבה בגלל רצונו למרוד באביו וממשיך בסקרנותו ואהבתו לרבו תוך תחרות על גבול היריבות אם תלמיד אחר

שנאה מול אהבה צדוקים מול פרושים טמאה וטהרה

הדברים מסופרים מפי אלישע כמעלה על הכתב את עברו כשהוא מתכונן לסוף ימיו.

דעתי:

אקדים לומר שהספר עלול להיות טריגרי לאדם הדתי/חרדי ויש לבוא אליו בהבנה שזה נוצר כרומן פנטסטי .

הספר הזה מפליא להחיות ולשלב מדרשים שונים באופן שנראה שזאת זאת היתה המציאות דאז

לא פשוט לשלב לתוך סיפור קיים וגם להוסיף על האתגר את השימוש בדמות קיימת המשפיעה על המהלכים ישירות ובעקיפין זאת כבר אומנות ממש.

נשאבתי לספר וקראתי בו פעורת פה, אולי אני לא מסכימה עם הדעות שהולבשו לדמויות קיימות היסטורית או הצורה בה הם שולבו בסיפור אבל דווקא הגבול הדק הזה שבין המציאות לדמיון הוא האלמנט שהופך את הספר לפנטסטי, מחכה כבר לספר הבא!