קרוב מדי הביתה

מגב הספר:

לעיתים נדמה שדווקא בערים מנומנמות - ובמיוחד בפרווריהן שכאילו נועדו לשינה ולסופי שבוע נינוחים של גינון וארוחות משפחתיות - מתרחשים האירועים הקשים ביותר. כזאת היתה פרומיס פולז, וכך חיו ג'ים ואלן קאטר ובנם דרק בן השבע־עשרה, עד אשר פילחו שלוש יריות את דממת הלילה, והותירו את שלושת בני משפחת לנגלי, שכניהם של הקאטרים - מתים. במבט ראשון נדמה כי המניע לפשע הברוטאלי, שכמוהו טרם נראה בפרומיס פולז, הוא נקמה בעורך הדין לנגלי. ואולם, אט־אט מתחילות להיערם השאלות: לאן נעלם מחשב ישן שדרק קיבל, ושהיה בחדרו של אדם לנגלי, חברו הטוב? מדוע המשטרה מתעקשת כי מישהו הסתתר במרתף ביתם של הלנגלים בעת הרצח, ואיך קשור לפרשה ראש העיר בעל המוסר המפוקפק, מעסיקו לשעבר של ג'ים קאטר? בעוד המשטרה עמלה לחבר פיסה אל פיסה בפתרון התעלומה, מגלה ג'ים קאטר כי הרצח של בני משפחת לנגלי נוגע אליו ואל משפחתו יותר מששיער. כאשר האיום מתדפק אל פתח ביתם, נאלצים ג'ים ואלן קאטר לחפור ולהוציא סודות שקברו בעבר, דבר שעשוי לסכן לא רק את שלמות נישואיהם, אלא גם את חייהם.

אכן, מדובר במותחן מבית היוצר של ברקלי. מותחן סוחף, נקרא בשקיקה.

באופן מפתיע מסופר בגוף ראשון על ידי מי שלכאורה לא נראה כמו הדמות הראשית בסיפור, ולכן הבחירה הזו נראתה לי תמוהה בהתחלה, אך לאחר שהתרגלתי מצאתי שיש כאן דווקא משהו שבהחלט תופס, כולל אתנחתות קומיות קלות שמקורן בשנינותו של המספר.

העלילה תופסת מספר תפניות. חלקן מפתיעות יותר, חלקן פחות. בסך הכל סיפור מתח טוב ויעיל.

מה שעוד יפה בכל העסק הוא שדברים מוזרים ולא שגרתיים קורים לאנשים נורמטיביים לכאורה, ממש לשכן ממול.

וכמובן, האקדח שמופיע במערכה הראשונה חייב לירות בשלישית.

בשורה התחתונה, אם לא היה ברור, מומלץ לחובבי ברקלי, ואולי לא רק.