ביקורת ספר
סקירנות קטנה ל- הוא חזר / טימור ורמש
**
מה:
השנה היא 2011 והפיהרר חזר לתחייה וקם ביום בהיר בברלין כאילו הוא לא סיים את חייו בבונקר שלו לפני 56 שנים. לתדהמתו, הוא קם לגרמניה שהוא לא בדיוק ייחל לה בלשון המעטה. ואם להוסיף מלח על הפצעים, כל מי שהוא פוגש חושב שמדובר בשחקן מתודי רמה א' שפשוט נכנס ממש חזק לתפקיד של, ובכן, הפיהרר. אבל הדבר לא מונע ממנו להפשיל שרוולים ולהמשיך את המלאכה שלו - שליטה עולמית.
תחושותיי:
מכירים את הספרים שאחרי שאתם מסיימים אותו אז אינכם בדיוק מבינים מה המסר שהסופרים ניסו להעביר בספרם? אז 'הוא חזר' נכנס לקריטריון הזה.
כבר בעמודים הראשונים קיבלתי רושם חזק שהסופר לא ממש היה סגור עם עצמו בנוגע לאיזה מין ספר הוא רצה להוציא.
האם מדובר בספר שנועד לצחוק על האבסורדיות של היטלר בעידן המודרני? האם זה ספר שנועד להתריע בפני הסכנה כשזה מגיע לקלות של חזרתו של היטלר למיינסטרים? לא ממש ברור לצערי וישנם יותר מדי חורים בעלילה שנשארים לא פתורים ו/או שהסופר החליט פשוט לא להתעסק איתם למרות שהייתם מצפים שבפרק הבא הסופר יימצא דרך לטפל בבעיות שהיטלר ממשיך לגרום כשהוא מדבר בפני מיליונים בתכנית טלוויזיה.
העניין שזה לא ממש עובד כאן כי הטענה החוזרת לדוגמה בספרי פנטזיה היא שצריך להיות איזושהו הגיון למתרחש בהתאם לחוקי הטבע הבסיסים. כאן מדובר בספר שהוא קסם ראליסטי כדוגמת 'מאה שנים בדידות' כשהבעיה המהותית בו היא שהסופר לא ממש מתעכב על מה שהקורא הממוצע היה מצפה בתחילת הספר - וזה שהיטלר היה מסביר שהוא למעשה נולד מחדש.
כן היו כל מיני קטעים שגרמו לי לצחוק על היחס של היטלר לעולם המודרני ולגרום לי לכל מיני תהיות אתניות של אבל הספר מונגש לקורא כמו מנה לא בשלה שלא רק שהלקוח לא יודע אם מדובר בתוצר הסופי אבל גם שלא ימהר לחזור אליו בהקדם.
**
4/10