האגף הרביעי

בכותרת... ספר לא מושלם אבל סוחף ועשיר.

העולם שהסופרת יצרה היתה הסיבה העיקרית שהמשכתי לקרוא את הספר, אבל ככל שהתקדמתי גם התאהבתי בדמויות, גם האנושיות וגם הדרקונים.

חיילים על גב דרקונים, ביה״ס לאנשים שמותחים את גבולות הדחף להשרדות, עולם פנטזיה מלא בסכנה, תקוה ויאוש. יש בספר הרבה מאוד מות, שנראה כמעט לא חשוב או שולי, צריך לקחת את זה בחשבון.

היה בספר בנוסף לפנטזיה גם הרבה מתח, אקשן ורומנטיקה.

דמויות מעניינות שלפעמים אהבתי ולפעמים רציתי לצעוק עליהן.

וויולט הגיבורה הראשית לפעמים היתה מעצבנת או התנהגה בטיפשות, היא לא “רוכבת דרקונים” טיפוסית, היא מגיעה עם רקע של חולשה פיזית, עם חולשות אמתיות נפשיות, ועם דמות אמא שגם היא סוג של חולשה. אבל היא נאבק על המקום שלה בכל הכוח. הצמיחה שלה מהמקום הנמוך והפגיע הפך אותה בשבילי לדמות שהיה לי קל יותר להתחבר אליה.

חשוב לציין שהמשכתי לספר השני זאת כבר הוכחה שהספר תפס אותי.

הדמות המרכזית השניה היא זיידן, דמות הגבר האפל הקלאסי, יש בו תעוזה, סיפור רקע מענין ושואב, עומק רגשי.

רציתי להיות עם שניהם במסע.

הספר חזק בטרופ של “אויבים לאוהבים” אבל זה לא הפריע לי, להיפך, הצלחתי להיכנס אל הספר והעולם, להתחבר לדמויות.

מבחינתי האגף הרביעי הוא ספר פנטזיה מרגש, עם עולם מענין ומסקרן, ודמויות שהתרגלתי עליהן ולמדתי לאהוב, הספר לקח אותי בין פחד לתקווה, בין חולשה לעוצמה, בין דמות שמאוימת לדמויות שבוחרות לשרוד.