שק של מזל

תמיד הייתה לי תחושה שהסקירה הראשונה (אם וכאשר בכלל תהיה כזו) תהיה בסוף על ספר ילדים.

יש לי חיבה יתרה לספרי ילדים, בעיקר מה שמכונה באתרים 'ספרי גן'. יש לי אוסף דיי נחמד מהז'אנר, מדי פעם עוברת לראות איזה ספרים חדשים יצאו, מה במבצעים וכאלה, ובניגוד למדיניות צריכת ספרים הכללית שלי - כשמדובר בספרי ילדים אני אוהבת לקנות לעצמי מדי פעם גם ספר בהפתעה, בלי להכיר אותו קודם. וכך, כשראיתי את הספר 'שק של מזל' חוזר שוב ושוב בספרים במבצע באתר של סטימצקי התעוררה סקרנותי… והוא נבחר לספר מתנה לעצמי.

כשאני קוראת ספר ילדים לפעמים במודע ולפעמים לא במודע, פועלים אצלי בראש שלושת הכובעים שלי - סתם אחת שמחבבת ספרי ילדים, מי שעובדת עם ילדי גן והרבה מהעבודה סביב ספרים, ומי שהמחקר שלה נמצא גם באזורים האלו של ספרות ילדים. אז יש מצב שהסקירה גם טיפה תיגע אולי סביב האזורים האלו.

הספר "של של מזל" מביא כמו שנכתב בכותרת המשנה "מעשה שהיה בליל המימונה".

תמיד ספרים שעוסקים בהוויה מזרחית מעניינים אותי. אין הרבה כאלו, וממה שנתקלתי בחלק מאלו שיש - זה הרבה פעמים בהוצאה עצמית (לפחות לתחושתי מחלק ממה שראיתי), ספרים שהציגו מזרחים בעבר היו בעיקר בדימויים שליליים, ובכל מקרה גם אם יש (ואני כמובן מקווה שיש) הרבה יותר ספרים בסגנון מאשר אלו שנתקלתי בהם, עדיין אין ספק שהשוק לא רווי בספרים כאלו. (רק לעניין המונחים - מרוקו עקרונית במערב, כן? כפי שנאמר בפיוט של ר' דוד בוזגלו על המימונה "אַתֶּם יוֹצְאֵי מַעֲרָב. מָארוֹק אַנְשֵׁי אֱמוּנָה", אבל בגלל שהתקבע להתייחס ל'מזרחיות' ו'מזרחים', משתמשת בביטויים האלו, חרף אי הנוחות והדיוק בשימוש

בהם).

האיורים בספר מרהיבים בעיניי. מכניסים לתחושה כאילו יצאנו למסע בזמן ובמרחב.

אגב, טיפ שאימצתי לעצמי ולכן כתבתי קודם על האיורים - בספרי ילדים להתבונן רק באיורים בקריאה ראשונה (וכשלא מצליחה להתאפק - אז בקריאה שנייה), כדי לחוות את הספר כמו ילדים שלא יודעים לקרוא, מוצאת את זה כחוויה מעניינת למדי, ממליצה לאמץ.

הספר מציג את המימונה מנקודת מבט ילדית - של גיבורת הספר, מרים. דרך הספר נחשפים למנהגי החג והאווירה (דרך הטקסט, לצד הדימויים החזותיים שכאמור ממש מכניסים לאווירה, ונראה שנעשה תחקיר חזותי שנאמן למקור סה"כ), מרים פוגשת בחברה ועל הדרך כקוראים נחשפים ליחסי יהודים-מוסלמים, לצד ציפייה להגיע לישראל ולירושלים הבנויה. כל זאת בתיבול סצינות ילדיות 'רגילות', כמו ביישנות ממפגש עם חברה ומעידה על השטיח.

בגדול - ממליצה לקחת לקרוא, לשטוף את העיניים באיורים המופלאים, להיכנס לאווירת החג עם מרים ומשפחתה, בין אם נמנים על החוגגים ובין אם לא. ספר חמוד שמביא את החג בצורה נגישה ומתוך כבוד למסורת, ובעיניי יש חשיבות לעצם זה שיש עוד ספר שמציא ייצוגים כאלו של דמויות וסצינות שפחות נמצאות בקדמת הבמה של ספרות הילדים.

**

בשולי הדברים, דברים שפחות אהבתי:

בגזרת הדימויים החזותיים, היה לי חסר גם ייצוגים של דמויות בסטייל יותר מסורתי. זקן וכאלה. וגם כובע קסקט שמאוד מזוהה עם הלוק הגברי.

בגזרת התוכן (ספויילר) - הספר מסתיים בעלייה לארץ, בהמשך לתפילה המסורתית "בשנה הבאה לירושלים הבנויה". כפי נכתב בספר - "עברה שנה, היום האחרון של פסח הגיע. מרים ישבה במרפסת ביתה והתבוננה בשמי הערב מחשיכים מעל גגות ירושלים". חייבת לציין שעלתה בי קצת מרירות למקרא המשפטים האלו. אמנם היו מקצת עולי מרוקו שגרו בירושלים ובפאתי העיר, אך הרבה יותר נפוץ היה הרצון להגיע לירושלים, ולהיות משוכנים בפריפריות הצפוניות והדרומיות. מבינה את הרעיון לסיים בירושלים אחרי הציפייה והתפילה לכך, אבל המרחק מהמציאות דיי מריר בעיניי. כאחת שכן רואה בספרים סוכני תרבות, אפילו קצת מסוכן בעיניי שזה הדימוי שעלול להתקבע אצל הקוראים. כהפי אנד פסטורלי שדיי רחוק מהמציאות. מה שכן, הספר יכול להיות טריגר לפתח קצת שיח ודיון, בין האמת לדימיון ובין רצוי למצוי. ועם כל זאת, רוצו לקרוא.

תרבחו ותסעדו